ביקורת סרט: אין רשע בעולם, במאי: מוחמד ראסולוף, 2020

איראן היא יצואנית הקולנוע הגדולה באזור. מבעד לסכסוך ניתן לומר, שיש ענף שפורח בארץ האייתולות. הסרט הוברח לעולם מבעד למסך הברזל, על ידי הבמאי זוכה דב הזהב מוחמד ראסולוף. באופן לא מפתיע, גם הפעם מדובר על ביקורת קשה נגד השלטון באיראן ולכן הסרט יכול בהחלט להתאים לקהל הישראלי.

חלקו של הסרט צולם באיראן תוך סיכון עצמי רב. קיימים בו ארבעה סיפורים, שיש להם מכנה משותף, העוסקים בחייהם הקשים של האנשים העניים באיראן. החל מאדם שמתפרנס מעיסוק לא נורמטיבי, חיילים שחוזרים מחופשה ואחד מהם מעוניין להתחתן עם אישה ממשפחה שיש לה מה להסתיר .

כל הסיפורים בסופו של דבר יצטלבו בנקודה טראגית אחת. הקולנוע הוא תצוגת כוח של במאי אחד, שלא מוותר לצופים ולעצמו. זהו קולנוע אפי שכבר ממעטים לעשות אותו, אמירה חברתית שכמעט נזנחה בהתמסחרות של ימינו. יש לציין, ששעתיים וחצי עוברים במהירות, אולם יש כאלה שיכולים להירתע מכך.

הסרט מהווה מעין שיעור מאלף על איראן של ימינו. הוא לעיתים קשה לצפייה, אבל מאוד מרשים. זהו מסע לעבר עולם אחר, שאנו אף פעם לא חשופים אליו, מעין מבט קצר לסוגיה שהיא גם אקטואלית וגם מרתקת.