שיין גיליס הוא קומיקאי שנוי במחלוקת, ששיחרר בפודקאסט שלו בדיחות גזעניות ומיזוגיניות. בנוגד להלך הרוח שהורה בארצות הברית, של פוליטיקל קורקט, הוא סירב להתנצל. הוא פגע גם ברפובליקנים והפך להיות ליקיר המרכז השמרני.
הוא צוחק על כולם בלי לעשות חשבון ולאחר תקופה ארוכה הסדרה שלו קיבלה אור ירוק מנטפליקס. הוא מגלם אדם מגושם וגס רוח שמנסה לחבל בכל צורה אפשרית בעסקיו של בן דודו וויל שירש רשת מוסכים מצליחה.
לצדו מופיעים סטיב גרבן ואנדרו שולץ קומיקאים לא רעים בכלל, שנראה שהכימיה ביניהם מביאה לבדיחות מומלחות ואווירה נינוחה וסופר משוחררת. חוסר הריסון מביא לכמה בדיחות מצוינות ובכלל הלך הרוח של כולם יכולים לקפוץ לי, מביאה לסדרה גסה ולא מתחשבנת שיש מעט כמוה כיום באווירת הביטול של ימינו. זה מעין מיקרוקוסמוס אמריקאי, שבו כולם צוחקים על כולם.
גם נושאים חברתיים ניבטים במסך, כולל ביקורת על התקשורת וזכויות נשים. הבעיה היא שקשה מאוד לחבב את הדמויות שעל המסך, מאוד ברורה הנטייה הפוליטית שלהם ואיך הם רואים את העולם. ככל שהסדרה מתקדמת לאחר שלושת הפרקים הראשונים, הדמויות הופכות לקרינג' ואווירת הארצ'י בנקר שלא דופק חשבון, מתחלפת בפיזור של חומרים וטירוף של שיין גיליס שקשה באמת להבין מה הוא עושה ומה הוא רוצה.
הדמויות די מעוררות רחמים ולפעמים הבדיחות הן מאוד אמריקאיות וחלק גדול מהקהל פשוט לא יבין אותן. הניסיון להעביר מורכבות פוליטית, לא תמיד עובר ולמרות הניסיון ליצור בדיחות מתוחכמות יותר מסליפסטיק או קקי פיפי עדיין הרפובליקאים מיוצגים רע. לבסוף ההסברה לא ממש עובדת ואנחנו נשארים שוב עם ייצוג מטופש וסדרה שאיבדה את דרכה, לטובת אג'נדה ושאיפות אישיות של היצור שלא מוסיפים יותר מידי לדעות הקדומות שיש גם ככה על הימין העמוק בארצות הברית. אז יש לנו כאן הרבה מאוד כוונות טובות ואפילו כמה פרקים מוצלחים ובדיחות שאפשר גם לצחוק מהם, אבל הכוונה האמת הולכת לאיבוד בדרך וחבל
Comments