מלחמת וייטנאם היא המצוטטת ביותר והמוסרטת ביותר בתולדות ארצות הברית. מלחמת הברירה היחידה שהאמריקאים הפסידו בה והקריבו יותר מחמישים אלף חיילים על מזבח אידאולוגיה מפוקפקת. אל האירוע המיסטי כמעט הזה, מצרפים את התסריטאי המהולל פארק צ'אן ווק שכתב את "שבעה צעדים" ונוצרת סדרה מועמדת לאמי.
אל כל הטוב הזה, צריך לצרף שני שחקנים שהופכים את "נאמנות כפולה" לאפילו טובה יותר. הואה שוואנדה האוסטרלי, שמגלם סוכן כפול ועושה את זה מצויין. הוא סוחב על עצמו תפקיד דרמטי מורכב ולא מפספס אפילו לרגע. לצידו משחק השחקן ענק, רוברט דאוני ג'ונייר, שעושה תפקיד מפוקפק מוסרית אבל בצורה כל כך מהוקצעת שנראה שהוא כמו טיל בליסטי שעומד להתפוצץ. כמות הכריזמה שנשפכת היא פשוט מטורפת.
הסדרה מתרחשת בשלהי מלחמת ויאטנם שכבר התוצאות הטראגיות שלה הן ברורות והדרום שתמך באמריקאים עומד להפסיד במלחמה. היא נמשכה יותר מדי זמן, משנות ה-60 ועד אמצע שנות השבעים והטרגדיה שהיא הותירה היא עצומה. כמיליון איש כולל אזרחים נהרגו בה, היא נחשבת לאחת מהטראגיות במהלך המאה ה-20. שואנדה הדמות הראשית, הוא מרגל עם בעיית זהות ממוצא חצי צרפתי חצי ויאטנמי. הוא שתול של הצפון הקומוניסטי, אבל משתף פעולה עם המערב ומעריץ את התרבות האמריקאית. משם אנחנו מקבלים סאטירה עם המון סאבטקסט על האופן הופקרו אנשי הדרום ובגידת המערב דווקא בעת מצוקה.
הכול ב"נאמנות כפולה" הוא מורכב ומחשמל, זוויות הצילום, המשחק מרובה הדמויות של דאוני ג'וניור והדמויות שיש בהן צד אפל ואמפתי כמעט באותה מידה. היא מאוד חריגה בנוף, קשה אפילו להגדיר אותה במילים. מצד אחד היא קלילה ומצחיקה, ברמת הדיאלוגים כמעט כמו קומדיה מוצלחת. כמה רגעים לאחר מכן הכול מתפרק לכאוס ריאליסטי, שגורם לך לפקפק בכל מה שידעת לפני זה. המשחק בין הומור שחור לסצנות אקשן נעשה בצורה כל כך מתוחכמת שזה מכתיב כללים חדשים לז'אנר. המראות לא תמיד קלים לצפייה והתחושה שהיא לפעמים נותנת היא מאוד מעיקה, אבל בזכות הופעות אגדיות חד פעמיות היא ממש שווה את הצפייה שלכם.
Comments