פסטיבל ישראל - המשך התוכנית

הערב השני של "קשרי רוח" יתקיים ב-9.6.21 ויוצגו בו היצירות הבאות:

'לנוע לנוע אנה אני נעה' - רנה שינפלד בעקבות יצירות וידיאו של מיכל רובנר

בעבודת סולו חדשה רוקדת רנה שינפלד בעקבות עבודות וידיאו של האמנית מיכל רובנר. יצירות וידיאו מאפשרות לה להיחלץ מארבעת קירות הסטודיו. גופה משקף את עבודותיה של רובנר, נטמע לתוכן, ומנהל עימן דיאלוג חי. אותיות וסמלים מיצירותיה של רובנר נושאים את שינפלד לעולמות רחוקים, כשגופה הופך גם הוא לאוסף של סמלים ומביע בתנועה את מה שלא ניתן להביע במילים.

'אף אחד לא צריך למות فيش حدا لازم يموت' מאת יאיר דלאל בעקבות הסרט אוונטי פופולו בבימויו של רפי בוקאי

הסרט אוונטי פופולו שנוצר ב-1986 הפך במהרה לאבן דרך בתולדות הקולנוע הישראלי בזכות נקודת מבט מורכבת, מקורית ולא-מתנצלת ביחס לסכסוך הישראלי-ערבי. העלילה מתרחשת בשלהי מלחמת ששת הימים, ובמרכזה שני טוראים מצרים. מיואשים הם תועים במדבר סיני, ומבקשים לחצות את תעלת סואץ ולשוב לביתם.

יאיר דלאל, שיוזם מזה שנים גשר בין-תרבותי חשוב בין מוזיקאים ערבים ויהודים, מציג עתה, 35 שנים לאחר יציאת הסרט, יצירה מוזיקלית חדשה שמהדהדת את זעקתו של החייל המצרי שאותו גילם במשחק מופתי סלים דאו. יצירה שמעלה על נס את השלום, מקדשת את החיים, ומבטלת כל הצדקה שהיא למלחמה ולמוות.

'אבא שלי / בת שלי' מאת דניאל ואמיר קולבן בעקבות הציור "אבא שלי חייל" של אסד עזי

ב-1961, בזמן שירותו הצבאי, נהרג אביו של אסד עזי מיריית צלף סורי. לימים, כאמן בוגר, שב עזי לדמות אביו החייל. מתוך תצלום שבו נראה האב זקוף, לבוש מדי צבא, ניצב בשטח פתוח כשברקע נוף אופייני לבסיס צבאי, שכפל עזי את דמותו פעם אחר פעם כפעולת שימור של זיכרון הולך ומתרחק. הדמות בציוריו נעדרת סממנים לאומיים ומדגישה את סתמיות המוות והמורכבות שבתחושת השייכות/חוסר השייכות של עזי לנוכח המציאות המקומית - פוליטית וחברתית - כלפי העדה הדרוזית. דמות האב ביצירתו של עזי היא הרקע ליצירה חדשה של הכוריאוגרף אמיר קולבן ובתו המוזיקאית דניאל קולבן. השניים יופיעו זה לצד זו, קשורים בחבל לא נראה ויעסקו בנטישה, בהתפרקות ובשיברון מיתוס האב החזק והכול יכול, ויגעו באנושיות ובשבריריות שביחסי אב ובת.

'מסגרת עדינה ללב שבור' מאת דליה שימקו בעקבות המשורר נתן זך

הבמאית והשחקנית דליה שימקו חוזרת לשלושה שירים מתוך שירים ראשונים של נתן זך. השירים העוסקים בפרידה מהווים מסגרת עדינה לשברון לב פרטי. מלוּוה במוזיקה מקורית חיה מאת יפעת נץ הבסיסטית והחברה-לשעבר בהרכב "המכשפות", שימקו כורכת את הטקסטים של זך עם קטעים אישיים שמבטאים את תמונת הנפש ואת התהומות הקיומיים שחוותה בעקבות פרידה מאהוב לאחר 11 שנות זוגיות.

'מחר' יצירה של רוני סומק בעקבות הציור "פרש בודד" של בשיר אבו רביע

הצייר בשיר אבו רביע והמשורר רוני סומק חברים מאז שנות ה-70. בציוריו חושף אבו רביע את התרבות וחיי היומיום של שבט אבו רביע והם מאופיינים במשיכות מכחול חדות המשוות להם אבסטרקציה ייחודית.

את השיר מחר כתב סומק על פרש בודד, ציור חדש של אבו רביע. משיכות המכחול האופייניות שבציור החזירו את סומק לתנועות החדות של הסמוראים בסרט האגדי שבעת הסמוראים של קורוסאווה הבמאי היפני שאבו רביע והוא חולקים לו אהבה משותפת. סומק יפגוש על הבמה בחברו הוותיק אבו רביע, והמרחק שבין הנגב, תל אביב, יפן והוליווד שוב יצטמצם.

'הצוענייה והילד' - הבמאית נאוה צוקרמן בעקבות השחקנית, הקומיקאית והזמרת טליה שפירא

הצוענייה והילד היא יצירה משותפת של הבמאית נאוה צוקרמן וחברתה לחיים וליצירה השחקנית, הקומיקאית והזמרת טליה שפירא. השתיים יצרו והיוו השראה זו לזו במשך עשור עד ששפירא הלכה לעולמה ב-1992. כעת, קרוב לשלושה עשורים אחרי, הן נפגשות שוב.

הטקסט הצוענייה והילד הוא סקיצה קצרה בכתב יד שמצא בנה של שפירא באחת ממחברותיה. נאוה צוקרמן הבינה מיד כי הצוענייה בסיפור היא שפירא – נוודית לנצח, עוברת אורח בחיים, נפש חופשיה בעולם האוחזת תמיד בכף ידו של בנה. מצוידת בטקסט היא מעלה מופע משותף אחרון, ומבקשת לעסוק בקונפליקט פנימי שלה, ואולי גם של שפירא, בין אימהוּת ליצירה.

You are IT– אקו בעקבות המיצב You are a Saint של יוחאי מטוס

המוזיקאית אקו, מהקולות הנשיים החשובים בסצנת ההיפ הופ הישראלית, יוצרת בעקבות מיצב התאורה You are a Saint של האמן הרב-תחומי יוחאי מטוס.

ב- You are a Saint יצר יוחאי מטוס הילה מפסי ניאון, והזמין את הצופה לשבת תחתה, להצטלם כקדוש, ולהפוך למעשה מרואה למואר ומעובר אורח לקדוש. בעקבות מטוס אקו מבטאת לראשונה את מה שהיא מרגישה כבר שנים על הבמות – שהקהל הוא חלק בלתי נפרד מיצירת האמנות.

'אמפי' – עומר קריגר בעקבות יצירת מחול מאת נועה אשכול לעצרת הזיכרון "עשור"

בשנת 1953 הוזמנה הכוריאוגרפית נועה אשכול על ידי מחלקת התרבות של הקיבוץ המאוחד ליצור ריקוד לעצרת זיכרון שציינה עשור למרד גטו ורשה בקיבוץ לוחמי הגטאות. מתוך סרט אילם שאורכו 4 דקות, והוא התיעוד הנע היחיד של היצירה האוונגרדית כפי שצולמה בעצרת, יצר האמן עומר קריגר מופע ובעקבותיו עבודת וידיאו המשחזר את היצירה המקורית ומרחיב אותה.

קריגר חוזר ליצירה של אשכול עם נימה של געגוע לימים שבהם אמנות חדשה ופורצת דרך הייתה חלק מיצירת הטקסים האזרחיים של החברה. הוא מבקש לבחון את המקומות שבהם הטקסים הללו מתקיימים, ושואל האם בערים הדחוסות של ימינו ישנם מרחבים ציבוריים כמו האמפי המאפשרים כינוס חברתי ואמנותי רשמי ובלתי אמצעי כאחד.

"אמפי" הוא הרהור עדין על המקומות הפיזיים והרוחניים שבהם אמנות, חברה ומדינה נפגשים.

'התבשרות' מאת אמנית הוידיאו מאיה ז"ק בעקבות השיר 'בלילה בא המבשר' מאת רחל המשוררת

"בלילה בא הַמְבַשֵּׂר" הוא שיר שני במחזור השירים "בחולי" מאת רחל המשוררת. בשיר קצר זה מתארת רחל את מלאך המוות המתיישב על מיטתה ומבשר בזדון כי זה יהיה שירה האחרון.

שנים רבות לפני שחלתה ונפטרה בטרם עת נהגה אמה של אמנית הווידיאו מאיה ז"ק לדקלם את השיר באוזני ילדתה ולהמחיז אותו בטון תיאטרלי ומהפנט. לאחר שנפטרה דימוי המבשר מתוך השיר קיבל משמעות חדשה וכמעט נבואית.

ז"ק עוסקת ברצון לזכור ובאימת השכחה. הווידיאו עוסק בשרשרת של העברה בין-דורית ובין-נשית המתקיימת בממד הגופני ובממד המטאפיזי בין נשים – בנות ואימהות ממשיות ורוחניות, חיות ומתות. באמצעות דימויי נוזלים שמסמלים את נוזלי הגוף והתודעה שעוברים בין אם לילדיה, היא עוסקת בזיכרון שטבוע בגוף ובאימהוּת שלה עצמה לבנותיה התאומות.

(9.6.21, 20:30, אולם רבקה קראון, תיאטרון ירושלים)

פסטיבל ישראל, ירושלים 2021, ה-60 במספר, יתקיים השנה בתאריכים 3-19 ביוני ברחבי ירושלים.

קרדיט:

פסטיבל ישראל, עגל הזהב, אהוד בנאי, צלם: אלדד שושן