יעקב ויירניק (1889 - 1972) - שנה בטרבלינקה

אושוויץ בירקנאו היה הגדול ביותר מבין מחנות ההשמדה, אבל טרבלינקה היה הקטלני ביותר. נכון שכעת נטעו בו עצים והשרידים האחרונים נטמנו באדמה על ידי הנאצים כדי לטשטש עדויות, אבל ההיסטוריה עדיין זועקת.

ההערכות מדברות על מאות אלפי קורבנות, לא רחוק מ-900 אלף, מספר בלתי נתפס, שמדובר על שנת פעילות אחת בלבד. המחנה היה קרוב יחסית לוורשה וגודלו היה כשל אצטדיון כדורגל ממוצע. בניגוד לאושוויץ הוא נבנה כמקום ממנו איש לא ייצא חי, הכוונה הייתה לא להותיר עדים מאחור.

מרבית קורבנותיו היו מגטו ורשה והאזור, המשלוחים לא הפסיקו להגיע, אפילו שתאי הגזים היו מלאים. מדהים לחשוב, שאת המחנה תפעלו בסך הכול 40 אנשי סגל ביחד עם שומרים אוקראינים ובכל פעם הם השמידו רכבת ובה כמה אלפי יהודים. מאחור נותרו כמה מאות אסירים שכל מטרתם הייתה מיון, עקירת שיניים ושריפת הגופות.

יעקב ויירניק נולד בשנת 1889 והגיע למחנה בשנת 1942. למרות גילו המתקדם יחסית, הוא ניצל בשל כוחו הפיזי והעובדה שהיה בנאי מומחה. בשל הידע הרב שלו, הוא יכול היה לעבור בין שני המחנות ולשוחח עם האסירים. הוא היה בין מתכנני המחנה וגם ממשמידיו בעת המרד של האסירים.

ויירניק שרד קרוב לשנה בתנאים לא אנושיים, תוך כדי סיכון עצמי, שהוא חלק מהמחתרת, שכל מטרתה היא לברוח אל היערות ולנסות להינצל. הוא ידע בוודאות, שברגע שהגרמנים לא יצטרכו יהודים שיעזרו להם בשריפת הגופות או בהשמדת האסירים, כל העדים יושמדו. ההנחה הזאת עמדה בבסיס המרד המאורגן, שהחל בזמן שהמשלוחים פסקו והייתה הבנה שעומדים לרצוח את כל האסירים בטרבלינקה.

למרד בטרבלינקה היו עקרונות מסוימים ומעטים ידעו שהוא עומד לפרוץ, מטרתו הייתה לתפוס נשקים של השומרים לשרוף את המבנים, ליצור מהומה ולרוץ אל היער בחסות החשיכה. תקלה עם אחד משומרי האס אס, מנעה מהתוכנית להתגשם וברגע שנשמעו מספר יריות כולם ברחו אל הגדרות תוך כדי תקיפה ושריפה של מבנים. מעטים הצליחו לשרוד את הבריחה ועוד פחות את המלחמה. כיום מעריכים שקרוב למאה הגיעו בחיים לשנת 1945 מתוך מאות נמלטים.

ויירניק חזר לוורשה לאחר שבמנוסתו הרג במכת גרזן שומר אוקראיני. הוא השיג ניירות מזויפים ומראהו הנוצרי הצליח להצילו ולמנוע הטרדות מצד מלשינים, למרות שהשתתף במרד הפולני שפרץ בשנת 1944. בזמן השהות בוורשה הוא כתב ספרון בן מאה עמודים הקרוי "שנה בטרבלינקה", שבה הוא מתאר את החוויות שלו ואת הבריחה. הספרון יצא בזמן המלחמה ונחשב לאחת העדויות החשובות ביותר של השואה. הוא היה עד גם במשפט אייכמן.

לאחר המלחמה ויירניק עבר לשוודיה וחי שם תקופה ממושכת כפליט. לישראל הוא עלה רק בשנות השישים ועסק במקצוע שלו כבנאי מומחה. בית לוחמי הגטאות שכרו אותו לבנות מודל של טרבלינקה ומשום שהיה בין מתכנניו, הוא עשה זאת במקצועיות ודיוק שטרם נראו. העבודה שלו תועדה בעשרות תמונות, שנמצאות בתערוכת קבע במקום.

ויירניק לקה בפוסט טראומה ולא הצליח להשתקם באופן מלא מהטראומה של טרבלינקה, והיא רדפה אותו עד סוף ימיו. בשנת 1972, בגיל 83 הוא נפטר בראשון לציון, שהוא משאיר אחריו עדות משמעותית וחשובה שעד היום נחשבת למפורטת והחשובה ביותר בכל הקשור למחנה המוות טרבלינקה.