ביקורת סרט תיעודי: חשבון סופי, במאי: לוק הולנד, 2021

הרייך השלישי היה מורכב ממיליוני צעירים וצעירות ששירתו במנגנונים הממשלתיים בנאמנות עיוורת. הם לא שאלו שאלות, התנגדו או מרדו במבוגרים, שביצעו את הפשעים החמורים ביותר במאות השנים האחרונות. הם התחנכו על ברכי הגזענות האנטישמיות של תורת הגזע הנאצית.

היום הם כבר בשלב האחרון של חייהם, זקנים אך צלולים וזוכרים. הבמאי לוק הולנד הקדיש עשור שלם לראיון עם עשרות גרמנים, ילידי אמצע שנות העשרים והשלושים, שהיו חיילים ואנשי תנועת נוער צעירים, שעברו את כל שנות המלחמה.

חלקם פשעו, אחדים מהם שירותו בדכאו ואפילו בוואפן אס אס. אולם, בזקנתם הם כנים, מוכנים לספר את כל הידוע להם בכנות מרשימה. הם נשאלים על השיעורים בכיתה, הוריהם והמצעדים המפוארים שסחפו אותם כשהיו נערים וילדים. אולם, נושא אחד עדיין מעורר אצלם אמוציות והוא השאלה היהודית, מה ידעו ומה עשו.

רובם מודים בפה מלא שזה לא היה סוד. הם היו עדים באופן מלא לגורלם של היהודים, אבל רובם לא התעניינו בכך או נקפו אצבע. למרות גילם הצעיר, חלקם שירותו ביחידות שטבחו ביהודים וביצעו את דברי המפקדים שלהם. למרות שרצח היהודים היה סוד, האסירים שהסתובבו בכל רחבי גרמניה והחיילים שסיפרו לבני המשפחות על גורל היהודים, לא הותירו ספק.

מה שמטרידה במיוחד היא העובדה, שאיש מהם לא הביע חרטה. לא נראה שהם מצטערים על מעשיהם ועל מעשי הוריהם, הם מדברים בערגה, אפילו בגעגוע, לימים ההם. הם לא מנסים אפילו לתרץ את רצח היהודים, מדברים באדישות מוחלטת על הפשעים שבוצעו וגעגוע על האנשים שהם היו.

הרוע שגשג, לא מפני שהרוב היו רעים, אלא מפני שהפשעים לא נגעו בליבם של ההמונים, שהיו חסרי אכפתיות ומוטיבציה לעזור לאומללים היהודים בעת צרה. הם נהנו מדי מרגש החשיבות שתורת הגזע העניקה להם, ולא הקדישו מחשבה רבה לנזקים שהיא גרמה, גם עשרות רבות של שנים אחרי.

הסרט "חשבון סופי" תיעודי, קשה ונוקב, לא בגלל השיאים הדרמטיים שהוא מכיל, אלא בעיקר בגלל שנראה שגם לקראת סוף חייהם, הרוצחים ושותפיהם טרם מגלים אמפתיה אמיתית לקורבנותיהם.

ראה גם:

הסדרה המובסים

הסרט תיק קוליני