ביקורת סרט: שנות אור , במאי: אנגוס מקליין, 2022

סרטים רבים מנסים להגדיל את העולם שלהם וכמובן את הרווחים באמצעות הפניית זרקור לאחת הדמויות ולתת לה זמן מסך. כך היה עם "פלקון" חייל החורף ואפילו "ליגת הצדק". הסרט "צעצוע של סיפור", שכבר ארבע פעמים הגיע למסכים, מגיע פעם נוספת, הפעם עם עלילה ממוקדת.

באז הצעצוע האהוב, הוא אחת מהדמויות המרכזיות ב"צעצוע של סיפור". באזז (כריס אוונס) שנות אור בעתיד, מגשים את חלומו להפוך לאסטרונאוט ומגלה כוכבים חדשים. הוא נתקע באחד מהם ולוקח על עצמו את האשמה. הוא לא מצליח להתרגל אליו, בזמן שכל האחרים הופכים לזוגות וחיים את חייהם. הניסיונות משאירים אותו צעיר, בזמן שכל האחרים מזדקנים.

חבורה של רובוטים אכזריים מחליטים לפלוש אל הכוכב ובאזז וחתול רובוט מחליטים לעצור אותם בכל מחיר. ההחלטה תתניע את הסרט ותעמיד אותו בפני החלטות קשות. הסרט מציג לצד באזז חתול חמוד להפליא וקשר להט"בי אמיץ בין שתי נשים בפעם הראשונה בדיסני הסופר ליברלית.

הסרט "שנות אור" מלא בהומור, סצנות פעולה מרהיבות וקצב חביב, למרות שהסרט ממש ארוך מדי. יש בו תחכום והאנימציה לא פחות ממרהיבה.

אני אהבתי את הקצב והכתיבה מלאת האהבה לילדים, אבל ביחס למוצרים אחרים של פיקסאר, לצערי המוצר לא מספק.

יש בו הרבה מאוד מסרים חינוכיים עבור ילדים, אבל הוא פחות מרגש ומעניין מהמוצרים האחרים של דיסני. הוא סביר בהחלט, אבל יחסית לחברה המייצרת מוצרי מופת, באזז שנות אור הוא רק בסדר וזה פשוט לא מספיק.