ביקורת סרט: רחוב הפחד 1666, חלק שלישי, בימוי: לי ג'ניאק, 2021

ר. ל. סטיין, בדומה לסטיבן קינג, הוא אחד מהסופרים הפוריים והמוצלחים בכל הקשור לסיפורי אימה שעוסקים בבני נוער. נטפליקס הצליחו לעבד את סדרת ספריו "רחוב הפחד", וליצור טרילוגיה מוצלחת, שקשורה אחת לשנייה. לא ניתן לראות את החלק השלישי ללא שני החלקים הקודמים, או לפחות ליהנות באותה המידה.

החלק השלישי - "רחוב הפחד 1666" לוקח אותנו אחורה בזמן, להיסטוריה של העיירה שידסייד, על מנת שנוכל לראות באמת מה עומד מאחורי ההיסטוריה של המכשפה שרה פיר (קיארה מדירה/אליזבת סקופל). פיר רודפת את העיירה שידסייד ובזכות הפלאשבק של גיבורת הסרט הראשון דינה (קיארה מדירה), אנו נראה את ההיסטוריה בגילומם של השחקנים שכבר למדנו להכיר.

הסרט השלישי "רחוב הפחד 1666" מצליח לעשות מה שהוא אמור לספק: סוף ראוי, שמצליח לתפור יחדיו את החלקים הקודמים. הוא הרבה יותר רציני מקודמיו, קודר, ונכנס לטריטוריה של סרטי האימה ופחות מתחבר לסלאשרים המעט קומיים של שנות ה-80. הוא איטי, ובעיקר מצליח לתת טוויסטים חביבים לעלילה, שישנו לנו את התפיסה לגבי טוב ורע.

הרעיון ללכת לאחור התגלה כהברקה. המשחק של רוב הדמויות משובח, ויש כאן מסר ברור לגבי מקורות של רוע, אפליה ואדישות. הסרט, למרות שהוא אלים במידה, לא גולש למחוזות של ברוטאליות מעיקה ומצליח לשמור על עניין לכל אורכו.

הטרילוגיה היא הצלחה רבה, החזרת העניין לסרטי האימה שנשכחו מעט, שהפכו בינתיים בעיקר לסוגה צדדית ואיבדו מעוצמתם.

אפשר לקוות שהסרט הוא הזמנה ליצור עוד תכנים בוגרים יותר של ר.ל.סטיין ולהחזירו לתודעה, כי יש באמתחתו ספרים רבים הראויים לעיבוד עמוק ומדמם. נטפליקס שמשקיעה בתוכן, שלא תמיד איכותי ומושקע, יכולה לקדם פרויקטים נוספים שיעשירו את העשייה שלה.