ביקורת סרט: רומשפרינגה, במאית: מירה תיאל, 2022

הסרט "רומשפרינגה" הוא למעשה סרט גרמני, עם במאית גרמניה - מירה תיאל, אך מקורותיו בקהילת האמיש בפילדלפיה בארצות הברית.

הסרט מצליח להעביר אלינו את ההלם התרבותי שחווה ג'ייקוב (ג'ונאס הולדנרידר), צעיר מקהילת האמיש, שמגיע לגרמניה לשנת ה"רומשפרינגה" - תקופת הזמן שניתנת שבני הקהילה על מנת לחוות צורת חיים אחרת ממה שהכיר, ואז להגיע להחלטה אישית שלו האם להיטבל לכנסייתו או לעזוב את קהילת האמיש. הוא מגיע לברלין עם שק ובתוכו מספר חפצים אישיים ותנ"ך משפחתי שעובר מדור לדור. כבר בשדה התעופה הוא מתנסה בחוויה לא נעימה, כאשר הוא עוזר לאישה צעירה לעלות למונית ובטעות הנהג שם בה גם את השק שלו והוא נותר ללא חפצים וכסף ועליו להתמודד עם עולם חדש ומפחיד עבורו.

ג'ייקוב מנסה להאחז במוכר לו, ולפתע רואה גבר דומה בחיצוניותו לבן קהילת האמיש. יש לו זקן ללא שפם, כובע רחב שוליים כמו שיש לו וכתפיות למכנסיו. הוא למעשה פוגש את אלף (טימור ברטלס), סטודנט אנגלי שמתגורר בברלין וחזק מאוד בסצנת המסיבות. הוא מנסה להיפטר מג'ייקוב, אך מרחם עליו והם הופכים להיות החברים הכי טובים למרות ההבדלים העצומים ביניהם, גם החיצוניים, שכן אלף מתגלח ונראה אחרת, והן הפנימים.אלף השחצן הופך לאדם אכפתי ורגיש, מסדר לג'ייקוב עבודה כשליח על גלגיליות, וכך הוא פוגש אוצרת אמנות צעירה - אינה (גיזם אמר), זאת שעזר לה בשדה התעופה וגם מוצא את השק שלו עם התנ"ך המשפחתי ובסופו של דבר הם הופכים לזוג.

בסרט נראה את ג'ייקוב מתלבט האם להפר את ערכיו כבן האיימיש בתחומים שונים, אך נכנע לקידמה ולמודרניזם. הוא לומד לנהוג במכונית, לשתות אלכוהול, ואף להיות חופשי בעניין הסקס. מאידך, הוא מלמד את אלף להיות אדם טוב, כמו בני האמיש, מראה לו את התנ"ך שלו ואף כיצד להשתמש בגרזן כאשר הם כורתים ביחד עץ בפארק.

יש בסרט רגעים קומיים ורגעים של מחשבות על החיים. ג'ייקוב ההמום מהתרבות החדשה אליה נקלע, מצליח ללמוד המון ולהסתגל לחיו החדשים ואפילו למכור עבודה שלו, אותה הציגה אינה חברתו האמנית בתערוכה שלה. הוא לא מתרשם מהכסף ומבקש למסור אותו לאלף.

ג'ייקוב גם נפגש עם בני קהילת האמיש בגרמניה, שגם הם, למרות שהתקדמו, שומרים על המסורת יותר ממנו. הם לא התרגשו והופתעו שהגיע אליה ברכב ועוזרים לו עם התנ"ך שהביא עימו.

סרט חביב עם משחק טוב. מכיר לנו צורות תרבות שלא הכרנו ונותן לנו חשיבה, שבני האדם באשר הם, גם אם הם שונים האחד מהשני, בפתיחות שלהם יכולים למצוא שפה משותפת ואף להפוך לחברים טובים.