ביקורת סרט: קירבה, במאי: לוקאס דונאט, 2023

אין ספק שזהות מינית הוא נושא מדובר במקומות רבים, בייחוד בקולנוע. כיום היחס לכך השתנה מאוד ואין כאן ביקורת או לעג, אלא ניסיון להבין ולנתח את תגובת הסביבה וממה היא נובעת. קולנוע קווירי הוא כבר סוג של מיינסטרים, הוא מופיע באירופה בשנים אחרונות בכל הפסטיבלים החשובים.

"הנערה" היה הצלחה גדולה ועסק בשינוי מין. הוא לא היה עדין במיוחד, אבל מיתג את הבמאי לוקאס דונט כאחד מהשמות החמים בבלגיה. כעת מגיע סרט נוסף שלו, שעוסק באותן סוגיות מנקודת מבט שונה.

אנו עוקבים אחר שני נערים, ליאו (אדן דמברין) ורמי (גוסטב דה ואלה), שמאוד קרובים אחד לשני. הקירבה ביניהם יוצרת תגובות של הסביבה, החל מהמשפחה האינטימית ועד לחברים בבית הספר. הביקורת גורמת למתיחות בין החברים הכי טובים, שיוצרת התרחקות וחיבה ובלבול בזהות המינית והאישית.

הכפרים הבלגיים נראים נפלא, הצילום הוא לא פחות ממעולה. לצד פסקול מרגש ומשחק מדהים, "קירבה" הוא סרט רגיש ומיוחד על שני נערים שמבולבלים מעצמם ומהסביבה. אין כאן הטפת מוסר או מסרים ליברליים מדי, אלא ניסיון להבין את הרוח האנושית וערכי החברות האינטימיים בגילאים הצעירים.

הסרט עצמו קודר וכואב, אין בו הרבה אופטימיות, אלא מבט נוגה ונוקב. ילדים מתבגרים רבים יוכלו להזדהות עם הדמויות, יש בהם ישירות וחוסר התנשאות, שהרבה פעמים מאפיינים סרטים כאלו.

הסרט "קירבה" זכה לשבחי הביקורת והצלחה עצומה, הוא הגיע לרשימות סופיות ומגוון פרסים. אפילו היה מועמד לאוסקר בסרט הזר ונבחר לחביב המבקרים. "קירבה" מוכיח שניתן להצליח גם ללא כוכבים מפוצצים ובלוקשיין אחד, כל עוד יש סיפור טוב.