ביקורת סרט: קול קדומים, במאי: כריס סנדרס, 2020

הסרט "קול קדומים" הוא סרט טבע והרפתקאות מקסים ומרתק בכיכובו של... כלב. הוא מבוסס על הספר של ג'ק לונדון בשם "קריאת הפרא, שיצא בתחילת המאה ה-20, ב-1903.

הסרט מתרחש בסוף המאה ה-19 בימים הסוערים של הבהלה לזהב. בסנטה ברברה שבקליפורניה גר השופט מילר (בראדלי ויטפורד) ברווחה ובעושר. הוא מחזיק כלב מסוג סן ברנרד בשם באק, שהוא שובב גדול ועושה כול מה שעולה בדעתו ואף אחד לא עושה דבר בשל היראה מהשופט.

יום אחד החליט גנב שהכלב שווה ערך כספי והוא גונב אותו ומוכר לסוחרי כלבים למזחלות שמובילות דואר ביוקון בקוטב. המון שלג וקור עז מקבלים את פני באק, אך גם חבורת כלבים שמסיעה מזחלות. בהתחלה באק הוא האחרון מהכלבים, אך במהרה מתרגל ומסתגל ובסופו של דבר הופך לכלב מוביל ומעולה.

אנו ממש רואים שיחזור נפלא של התקופה של הבהלה לזהב. גם הנופים יפהפיים ומרגשים. יש גם התפתחות טכנולוגית, כאשר הדואר באמצעות מזחלות הפסיק והחלו בחלוקתו באמצעים מודרניים יותר.

יש אנשים טובים ורעים בקרב בני האדם. באק לומד להבדיל ביניהם. מי שטוב, כמו ג'ון תורנטון (הריסון פורד) זוכה אצלו לנאמנות מוחלטת, ומי שרע, כמו מחפשי הזהב - בהם הוא מתנקם.

בסרט נעזרו בפעלולי מחשב להאנשת הכלבים, אך מי שלא מיומן בכך כמעט שלא יחוש בזה. הכלב אנושי וכאילו מבין את שפת בני האדם ואת כוונותיהם.

בסופו של דבר הסרט משאיר מסר, שמקומם האמיתי של החיות הוא בטבע ולא בחברת בני האדם. שם הם חשים בנוח ולא מאוימים מבני האדם.

הסרט למעשה הוא סרט ילדים ונוער, אך אפשר לצפות בו ולהינות עם כול בני המשפחה.