ביקורת סרט: צבא הגנבים, במאי: מתיאס שוויגהופר, 2021

לאחר שמארוול עזבה לדיסני פלוס, בנטפליקס החליטו ליצור עולם מקביל, שיהווה תחרות ליקומים הרבים שיצרה החברה המתחרה. הסרט "צבא הגנבים" מהווה פריקוול ל"צבא המתים", שאמור להיות מעין תמנון רב זרועות שיש לו סיפורי משנה והמשכים רבים שיגזלו מזמנכם היקר. אחריו תגיע סדרת אנימציה בת שישה פרקים, סרט נוסף וזו רק ההתחלה.

פורץ הכספות לודווינג דיטר (מתיאס שוויגהופר), דמות שולית אך סגנונית, זכתה לסרט שלם משלה. הוא מראה לנו מה דמותו עשתה לפני "צבא המתים", כיצד הפך מפקיד בנק משעמם לפורץ על. הוא מתחזק ערוץ יו טיוב נשכח של פריצת כספות, שהצופה הבודד שלו הוא במקרה מנהיג של כנופיית גנבים. הם מחליטים לגייסו למבצע נועז, למרות חוסר ניסיונו.

זהו לא סרט זומבים, הם נמצאים ברקע אבל ממש לא העיקר. הסרט הוא קומדיית פעולה, שמתחפשת למותחן מתוחכם, מלא בהומור בינוני ואקשן סביר, אבל ממש לא מסעיר. אין כאן איזשהו תחכום או טוויסט מלהיב, מה שמוסיף לאווירת הדכדוך של הסרט. גם העניין הרומנטי שלו בהאקרית רומנטית וחוסר ניסיונו הבולט בסיטואציות כאלו, אינם מעלים הרבה יותר מחיוך.

בהיעדר עלילה סוחפת או סיבות ממש טובות לצפות בסרט, נראה שמדובר במוצר גנרי של נטפליקס. אין ספק ש"צבא הגנבים" נראה נפלא, אבל הוא ממש לא מתעלה באף רגע לאורך 129 הדקות שלו. יש היום סרטים טובים בהרבה, בעולם המולטי תוכן שנטפליקס ומתחרותיה יצרו, לא מספיק להיות רק בסדר כדי לקבל את הזמן של הצופים.