ביקורת סרט: עד במנוסה,במאי: טיילור שרידן, 2021

בימים של התחממות גלובאלית, כאשר יער ירושלים עולה באש ויוון נחנקת מהלהבות, אין ספק שהוליווד תתייצב למשימה.

הסרט "עד במנוסה" עוסק בהצתה מכוונת של יער במונטנה, כמה אקטואלי ועכשווי. טיילור שרידן, במאי אקשן אפקטיבי וחדשני, שיצר את "סיקאריו" הקצבי, מצליח לרענן את סרטי האסונות הנוסחתיים.

הוא יצר סרט קצבי ואפקטיבי, שמצליח ללכוד את רוח המרחבים של האמריקאי הפשוט. העלילה קושרת בין שני מקרים בצורה אגבית, אבל סבירה. האנה (אנג'לינה ג'ולי), היא לוחמת אש, שפישלה במסגרת העבודה ונשלחה לגלות, לשמור בבקתה מבודדת על חלקת יער שוממת. רצה הגורל והתסריטאי, שרואה חשבון ובנו קונור (פין ליטל), שנמלטים מהמאפיה, מגיעים לחלקת האדמה הקטנה שלה. המאפיונרים המרושעים מוכנים לשרוף את כל היער כדי להגיע לרואה החשבון החצוף ולוחמת האש האמיצה מתייצבת להגנתו .

למרבה הצער, הסוגייה האקטואלית נעדרת מהסרט כמעט לחלוטין. הוא מחליט ללכת למחזות הבטוחים של אקשן סתמי, ופחות לדון במחיר האקולוגי של שריפת עיר. הפושעים פלקטיים מדי מכדי להיות מודעים למעשים שלהם, והאנה האמיצה הרואיות מדי ופחות נגישה, כדי לייצג את הנזק הסביבתי שהצתות יזומות גורמות לאיזון של הטבע.

פילוסופיה אין לנו, דיון אקולוגי גם לא, אבל אקשן גנרי ויעיל יש והרבה. הדמויות קצת שטוחות מדי, וקטעי מרדף ומתח הם העיקר בסרט. הדיאלוגים לא מאוד מעניינים ויש קצת הטפה חינוכית על מקומו של האדם בטבע, אבל הנושא נשכח מהר בין סצנת מרדף אחת לשנייה.

יש הרבה חורים בעלילה וקטעים לא מאוד סבירים. אבל שרידן מספיק יעיל כדי ליצור שלד עלילתי מתקבל על הדעת וקטעים טובים כדי למשוך אנשים לקולנוע.

הסרט "עד במנוסה" מנדב לנו מאה דקות מהנות של שריפות ופיצוצים. באופן אירוני, המציאות של ימינו משתלבת היטב עם מה שקורה על המסך בקולנוע.