ביקורת סרט: סיפור הפרברים, במאי: סטיבן שפילברג, 2021

באופן אירוני, דווקא סטיבן שפילברג, שביים סרטים היסטוריים כבדים ורציניים בשנים האחרונות, כמו: לינקולן, מחליט לביים מחזמר. "סיפור הפרברים" הוא אחד ממחזות הזמר הגדולים בהיסטוריה, שגירסת המקור שלו זכתה בעשרה פרסי אוסקר והפכה להיות לחלק מהקאנון התרבותי של הוליווד.

שפילברג החליט בפעם הראשונה שלו לביים מחזה שיש בו מוזיקה, ובעיקר הרבה מאוד אהבה. בראיונות שנתן סיפר, שהפעם הראשונה שראה את המקור הייתה בגיל עשר. מאז עברו שנים רבות, והדורות הצעירים שכחו את הגרסה הראשונה של הסרט, שהפכה להיות קאלט לקהל המבוגר.

העלילה של "סיפור הפרברים" מתרחשת כמובן במנהטן, ומתקיים בה ריב כנופיות של לבנים וכאלה מפורטו ריקו. כמו במחזמר "רומיאו ויוליה", מתאהב טוני הפולני (אנסל אלגורט) במריה הלטינית (רייצ'ל זגלר), מה שגרם לבלגן נוראי ושרשרת של טרגדיות, חלקן מוזיקליות. שישים שנה שנה אחרי הגרסה של הסרט המקורי, עדיין עוסקים במתחים הבין גזעיים בחברה האמריקאית.

טוני קושנר, שעיבד את הסרט למציאות של ימינו, הכניס לתוכו ממד אפל יותר. הוא תיאטרלי מאוד, אבל עדיין שומר על מוזיקליות ברמה גבוהה, אפילו מרהיבה.

למרות זאת, יש כאן מעין מרד בגרסת המקור. הרבה התאמות אקטואליות לימינו, ביקורתיות על הממסד שהופך בני מהגרים לאלימים ודמויות שפעם היו בשוליים. כל אלה הופכים את הגרסה למעודכנת ומעניינת. כל אלה מראים ששפילברג, גם בגילו יכול לחדש ולהפתיע.

ראה גם:

סרטים מהעבר: מלחמת העולמות, בימוי: סטיבן שפילברג, 2005