ביקורת סרט: סודות בחברה, בימוי: קריסטל דוינטר, 2020

מעניין שדווקא צרפת, מדינה סוציאליסטית שחרדה לזכויות עובדים, מוציאה סרט שהוא מעין כתב האשמה נגד תרבות העבודה של ימינו. הסרט מדבר על המחיר הכבד שעובדים משלמים, על זמינות תמידית, שעות מטורפות, חוסר היענות וזמן לגידול משפחה.

הסרט "סודות בחברה" עוקב אחר אדם בשם אלכסנדר (דניס פודלידס), השייך לעולם הישן, שהיה סגן מנהל בית דפוס. אחרי חיפושים קדחתניים של עבודה חדשה, הוא מוצא אותה בחברת הייטק צעירה ודינמית. החברה שנראית שיא השלמות, מציעה עולם כמעט מושלם ותנאי עבודה חלומיים מהעובדים, אך ישנה דרישה חד משמעית: עליך להיות זמין תמיד וללא ילדים.

ישנו הומור דק, למרות שהוא צפוי בסרט. אולם, החלק המרכזי הוא העימות הבלתי נמנע בין ערכי העולם הישן לחדש, בין פיתוח עולם פרטי לטוטאליות בעבודה, המניבה רווחים עצומים וריגושים בלתי פוסקים. זהו משל אופטימי על הרצון של האנושיות לשגשג גם בתנאים של דרישות לצמצומה.

לצד הגיבור הראשי נמצאת גיבורה נטולת פחד, נציגת הדור הצעיר, מצליחה לעשות מה שמבוגרים לא מצליחים לראות. היא מתריעה על האפשרות להשתעבדות מוחלטת, על חוסר ההיתכנות להקים משפחה בתנאים של דרישות טוטאליות.

לבסוף, "סודות בחברה" הוא סרט קטן ואינטימי, שמנסה להיות הנביא שהולך לפני המחנה ומתריע על המחירים שאנשים משלמים, על רמת חיים גבוהה והרצון להצליח. ההשתעבדות היא נחלת רבים והסרט מנסה לפחות לחשוף את המחירים עם חיוך.