ביקורת סרט: נקמה ללא מעצורים, בימוי: מרטין קמפבל, 2022

לפני מספר עשורים ליאם ניסן היה שחקן רציני, שאף זכה באוסקר על תפקידו האלמותי ב"רשימת שינדלר". אולם, הדור הנוכחי בעיקר מכיר אותו כגיבור אקשן, שהגיל לא משפיע עליו. לרוב מדובר בסרטים גנריים, לא בהכרח לא מוצלחים, אבל לא כאלו שישאירו רושם. הסרט "נקמה ללא מעצורים" לא מאוד שונה בנוף היצירה העכשווי של ניסן.

למרות גילו המתקדם, כבר כמעט בן 70 , הוא נמצא במצב גופני מעולה ולכן הוא מפעל לסרטי אקשן בינוניים. הפעם האחרונה שהשתתף בסרט איכותי היה ב- 2010 עם "חטופה", ששינה את אופי סרטי הפעולה.

במעין פרודיה על מצבו, הסרט "נקמה ללא מעצורים" מציג את ניסן כאלכס לואיס, מתנקש ותיק ומוערך, אך כזה שהביולוגיה מתחילה להשפיע על יכולותיו המקצועיות. הוא הופך לדמנטי, מה שגורם לשגיאות מקצועיות, שעלולות לעלות לו בחייו.

למרות שמדובר על סרט, ניתן היה לצקת מעט יותר היגיון בתסריט וליצור מוצר מרגש. המחלה לא מתפתחת כפי שקורה במציאות, אלא מתקדמת ונסוגה לפי דרישות הבמאי. חוסר ההיגיון הבסיסי אולי תורם לאקשן, אבל ממש לא יוצר זיקה רגשית בינינו ובין הדמות. כאשר הוא זקוק לכוח קוגניטיבי, לפתע הנס הרפואי מתרחש והוא אף מצליח לשטות בחוקרי המשטרה.

הניסיונות ליצור סחטנות רגשית, מתרכזות בילדה בת 13. ניסן נשכר לחסלה, אולם כמו בעשרות סרטים קודמים הוא נקשר רגשית לקורבן ומשנה את דעתו. יש כאן פוטנציאל רב אבל לא ממומש, גם לדבר על חולשת הגוף והמחשבה וגם אודות חרטה בסוף החיים.

אם חיפשתם את המורכבות שעלילה כזאת יכולה לייצר, הרי שאתם בחרתם בסרט הלא נכון. כנראה שזה לא זמנו של ניסן להראות חולשה והחיסרון לא הופך ליתרון ונקמה ללא מעצורים מתיישרת עם עשרות או מאות סרטי הז'אנר.

אין זה אומר שהסרט לא טוב, הוא יעיל ודי מקצועי לחובבי הסוגה. הוא משוחק סביר ויש בו כמה רגעים קומיים לא רעים בכלל. הוא מתאים יותר לצפייה הביתית וצפוי לחלוטין. לכן אין ממש סיבה אמיתית ללכת לראות אותו על מסך גדול וחבל. לבסוף מדובר על פוטנציאל מבוזבז.