ביקורת סרט: נקודת שוויון, במאי: אנטואן פוקואה, 2014

הסרט "נקודת שוויון" שיצא בשנת 2014 מתבסס על הסדרה שיצאב בשנות השמונים באותו השם. סיפורו של רוברט מקול (דנזל וושינגטון), גבר בגיל הביניים, נחמד ונעים ואי אפשר לחשוד שעברו נעוץ עמוק בשירותים החשאיים והוא מיומן מאוד ברגע שיוצא לפעולה.

לאחר שביים את מותו, מקול חש מספיק בטוח והוא איננו מבקש פעילות כפי שחווה בעבר. רק שיעזבו אותו ושיעביר את חייו בשקט ובשלווה. הוא עובד פשוט בחנות גדולה לחומרי בניין, מתיידד עם הקולגות שלו, בעיקר עם ראלפי (ג'וני סקורטיס), שמבקש להפוך למאבטח בחנות. הוא דואג שירד במשקל ומאמן אותו באימוני כושר מפרכים ואכן ראלפי מצליח בעזרתו לעבור את הבחינות ולעבור למאבטח.

כאמור, מקול חי בשלווה בין עבודתו הפשוטה ובערב מבלה בבית קפה שפתוח 24 שעות, בו הוא קורא ספרים. מבט בדירתו מראה כי היא כמעט ריקה, מלבד דברים הכרחיים והמון ספרים. מקול בסרט הוא אלמן, שהבטיח לאשתו המנוחה לפני מותה, שיקרא ספרי מופת.

בבית הקפה מקול פוגש בחורה צעירה בשם טרי (קלואי גרייס מורץ), שבלית ברירה הפכה לזונה, ששבויה במאפיה הרוסית. היא משוחחת איתו ומתעניינת בספריו. יום אחד הוא פוגש בבוס שלה, סלאבי (דיוויד מונייר), שהתנהג אליה בגסות, לאחר שלקוח היכה אותה והיא החזירה לו. למחרת, כאשר לא נמצאה במקומה הקבוע בבית הקפה והוא שואל עליה, מסתר שהיא מאושפזת בבית החולים בטיפול נמרץ לאחר שהוכתה נמרצות.

על זאת מקול לא יכול להבליג יותר. הוא מבקש לשחררה מהבוסים שלה, אך נענה בזלזול. הוא מתנקם בכול מי שהיה בחדר, כולל בסלאבי ומשאיר שם גופות. כעת מבינים במאפיה הרוסית שמדובר במקצוען, והאחראי - האוליגרך פושקין שולח אחד מטובי אנשיו, איש עתיר רציחות ועינויים של קורבנותיו - טדי (מרטון סוקאס), שבטוח שלפניו נמצא טרף קל. בדרך הוא רוצח בדם קר את חברתה של טרי ברגע שלא ידעה לומר לאן היא נעלמה.

האלימות חוגגת בסרט ולפעמים קשה לצפות במיתות המשונות שממציאים בשני הצדדים. אבל, יש בסרט גם הומור שמקל את הצפייה.

סרט מרתק ודנזל וושינגטון מלא כריזמה ומשחק מעולה. גם משחקם של שאר השחקנים טוב. יש מתח שנבנה לכול אורך הסרט ולמרות הקטל והאכזריות - הסיום אופטימי, רואים שטרי מרוצה והשתקמה, ומקול חוזר לדיינר ולקריאת ספרי איכות.