ביקורת סרט: מייגן (M3GANׂ), בימוי: ג'רארד ג'ונסטון, 2022

סרטי האימה חזרו להיות הלהיטים התורנים, כפי שזה היה בשנות ה-80. זה לא אותו הניגון, דור או במאים שמביימים את הסרטים, אבל צומחת כאן קבוצה גדולה של צעירים שאוהבים את הז'אנר.

הסרט "סמייל" הצליח להגיע לראש צמרת שוברי הקופות בשנת 2022 יותר מ"אוואטר" למשל. למרות התקציב הצנוע של 12 מיליון דולר, מייגן הצליחה בקופות ברחבי העולם לא מעט, משום שהיא מדברת בשפה של הדור הנוכחי. היא עוסקת בבינה מלאכותית ולא כמו צ'אקי, ברוח של רוצח סדרתי שנכנס לבובה.

הסרט "מייגן" עוסק באישה מומחית לרובוטיקה בשם ג'מה (אליסון וויליאמס), שמפתחת בובה בשם מייגן (אמי דונלד) בעלת בינה מלאכותית, שלומדת את מנהגי האדם עם כל ילד שהיא פוגשת. את הבובה היא מפתחת לקיידי (ויאולט מק'גרו), אחייניתה, שאיבדה את הוריה בתאונת דרכים. אולם הדברים לא מתפתחים כפי שהמפתחים ציפו ולפתע הבובה מייגן מתחילה לפתח תודעה רצחנית משל עצמה. למרות הפוטנציאל האלים, יש כאן מתינות מסוימת עם כמויות הדם וברוטאליות שהיא מציגה.

הסרט "מייגן" מנסה לחזות כיצד יראה עולם בו תושתל בינה מלאכותית בצעצועים של הילדים, כיצד ההתנגשות הזו תשפיע על שני הצדדים. בעיקר, יצירת יחסי תלות ועוד יותר מרחק בין הורים לילדים, שכבר יצטרכו להתחרות עם תחליף הורי מוצלח למדי.

למרות התקציב הדל למדי, האפקטים והפעלולים בסרט "מייגן" מצטיינים ויוצרים דמות די שובת לב למרות נטיותיה הרצחניות.

מדובר על סאטירה חברתית שטוחה למדי, מבלי שהיא מצטיינת במשהו ספציפי. היא מלאה במחוות עכשוויות ובעיקר לא לוקחת את עצמה ברצינות יתרה ולכן היא מצליחה להיות מהנה למדי. כנראה שלא תהיה כאן שושלת או דמות שתיכנס אל לב הצופים ותהפוך לאייקון תרבותי, אלא לסרט נחמד ומצליח שמראה סרטי אימה כמו "מייגן" לא נשארים קפואים בזמן אלא מתפתחים.

ראה גם:

הסרט צ'אקי משחק ילדים