ביקורת סרט: "לילה שטוף שמש", במאי: דיוויד וונינדט, 2020

הסרט "לילה שטוף שמש" נע בין ניו יורק לצפון נורבגיה. חוץ מנופים מקסימים, גם המשחק מעולה והסרט מהנה ומרגש.

פרנסס (ג'ני סלייט) היא ציירת אמריקנית, בת למשפחה יהודית, שגם הוריה ציירים. פרנסס נפרדת מחבר והוריה גם מודיעים שנפרדים ואחותה מתחתנת. בנוסף, מבקרים לא מכירים בעבודתה ובציוריה. היא נלחצת ומחליטה לנסוע למקום רחוק כדי להתנתק ולחשוב. המקום הנבחר הוא צפון נורבגיה, אצל אמן בשם הלדור (ז'אק גאליפיאנקיס), שהתחייב לצבוע אסם בצבעים צהובים וזקוק לעזרה.

היא מגיעה למקום והלדור לוקח אותה לביתו שנמצא ליד פיורד. היא מקבלת קרון לגור בו עם וילונות בהירים, שלא מסתירים את השמש שזורחת כמעט בכול היממה. פרנסס מתחילה לעזור להלדור ובינתיים גם מבקרת במקום, שהוא בעצם מוזיאון של הויקינגים והאחראי לו הוא נילס (פרידג'וב סאהים), שגם הגיע מארצות הברית, אך התערה בין הנמצאים במקום, שמראים את חיי הויקינגים למבקרים במקום.

היא נתקלת במקרה ביאשה (אלכס שארפ), יהודי רוסי, שמסתבר שהגיע על מנת לערוך לאביו שנפטר לוויה ויקינגית. גם אמו אוליאנה (ג'יליאן אנדרסון) הגיעה להשתתף באירוע. הם לוקחים את האב בארון בסירה ויקינגית לכיוון הים ועורכים את הטקס. יאשה רוצה לומר קדיש, אך לא יודע מה לומר, ופרנסס אומרת במקומו ומבקשת שיאמר אמן.

פרנסס מתיידדת גם עם אישה מהסופר המקומי ומציירת אותה. כשמסתיימת צביעת האסם היא מראה אותו ליאשה והם מתרגשים ושוכבים, וכך רואים אותם אנשי המשלחת שהגיעו לראות את האסם הצבוע.

יאשה ואמו עוזבים ואחריהם גם פרסס שסיימה את עבודתה. בבית היא משתתפת בחתונת אחותה, ומראה את עבודתה מנורבגיה, ואנשי הביקורת מאשרים את הציורים והיא הופכת רשמית לציירת.

סרט חביב ונעים לצפייה.

ראה גם:

הסדרה מרתה ופרנקלין

סרט האדם הגרוע בעולם

הסדרה פוסט מורטם: אף אחד לא מת בסקארנס