ביקורת סרט: יד האלוהים, במאי: פאולו סורנטינו, 2021

אפילו פאולו סורנטינו, אחד מגדולי הבמאים בשנים האחרונות, מוציא סרט בנטפליקס. האיטלקי, הנערץ על ידי רבים וזכה אפילו באוסקר, מחליט ליישר קו עם רוח התקופה. אהוב הקהל בפסטיבל קאן של סרטי האיכות, הסכים למכור את זכויות הסרט שלו.

נאפולי בשנות השמונים של המאה העשרים, היא עיר ענייה ומוכת פשע. פבייטו סקיזה (פיליפו סקוטי), שגילם את סורנטינו הצעיר, גדל בשכונות בדרום וחולם חלומות גדולים. דייגו מראדונה, הכדורגלן המהולל, אמור להגיע לשחק במועדון המקומי, מה שהצית אצלו ציפיות וחלומות לעתיד. טרגדיות אישיות יעצבו את עתידו.

"יד האלוהים" הוא כמובן רפרנס לגול הגדול של מראדונה, אבל הסרט מתרכז במשפחה הגרעינית והדינמיקה שנוצרה בתוכה. המשחק הנהדר, הטקסטים משובבי הנפש משתלבים נהדר בנופים עוצרי הנשימה של נאפולי. הכל כאשר ברקע הטרגדיה האישית של הבמאי, מות הוריו בתאונה נוראית ומיותרת לחלוטין.

מראדונה הוא מעין נוכח נפקד בסרט. רוחו הנערצת על הבמאי מרחפת לכל אורך הסרט. ישנם קשיים עלילתיים בסרט, כמו למשל, מוסברת ההערצה של הנער לקולנוע, אבל למרות חורים כאלה ואחרים, עדיין מדובר על סרט גדול. יש בו לב גדול והרבה מאוד תשוקה לחיים, לכדורגל וגם לאנשים.

הסרט מהווה פתח להיכרות עם במאי גדול, שעכשיו בזכות נטפליקס הוא נעשה גם חשוף להמונים.