ביקורת סרט:הצלף, במאי: רוברט לורנץ, 2022

קצת עצוב לראות את השחקן ליאם ניסן מתקרב לגיל 70 ומשחק בסרטים שלא הולמים את קריירת המשחק המפוארת, שנמשכת כבר עשורים. האדם ששיחק את שינדלר ב"רשימת שינדלר" האלמותית, הפך להיות שחקן בסרטי פעולה, שחלקם פשוט גרועים.

ליאם ניסן מסוגל בגילו להרשות לעצמו לבחור תסריטים קצת יותר הולמים. אולם, כנראה הסכומים שהוא מקבל מפצים על הנקודה השחורה ברקורד המפואר שלו.

הסרט "הצלף" עוקב אחרי חוואי בשם ג'ים (ליאם ניסן) שאשתו מתה והוא מאוד מתוסכל מהמצב אליו החווה שלו הידרדרה. כמובן שבתו שרה (קתרין וויניק) שייכת למשטרת הגבולות והוא חייל מארינס לשעבר. כל הפרטים הללו לא היו חשובים, אם הגורל והתסריטאי של הסרט לא היו מחליטים באופן אקראי שהוא יפגוש ילד שברח ממקסיקו ואת אמו רוזה (תרזה רואיז), שבמקרה גנבו כסף של הקרטל המקסיקני. לאחר שהוא מוצא אותם בגבול ונותן להם טרמפ, מתנהל קרב יריות, שבסופו האם מתה וג'ים מחליט לקחת אחריות על גורלו של הילד.

אלפי סרטים דומים באופן מפתיע ל"הצלף", שאין בו אפילו טיפת מקוריות. ניתן לצפות את המהלכים ואפילו את הדיאלוגים. צריך הרבה יותר מסיפור רקע גנרי על כך שניסן הוא לוחם לשעבר, כדי להצדיק את יכולת הלחימה שלו בגילו המתקדם. למרות זאת, האקשן עייף וממש לא מרשים. האווירה הריאליסטית של הסרט גורמת לו להיראות מפוהק ונראה שגם כל השחקנים באו לפדות צ'ק ולכן המשחק הוא מהפחות טובים שראיתי.

יש מעט מאוד סיבות טובות לראות את "הצלף". הוא לא בהכרח סרט גרוע אבל הוא במקרה הגיע לקולנוע וכעת צריך להצטרף לשירות סטרימינג ולשקוע עמוק בספרייה. זה לא סרט שיזכרו לליאם ניסן ועדיף שכך.

ראה גם:

סרט נקודת שיוויון

סרט משימת יירוט