ביקורת סרט: הפנתר השחור: וואקנדה לנצח, בימוי: ראיין קוגלר, 2022

הפנתר השחור הוא סוג חדש של גיבור על, בן מיעוטים חזק וחכם, שמצליח לאתגר את כל התפיסות המקובעות שלנו. צ'דוויק בוזמן המנוח, שגילם את הפנתר השחור בעבר, הוא הבסיס של העלילה, הכוח המניע ואחרי מותו נשאלה שאלה אם יש לסדרת הסרטים בכלל קיום.

אפשר לומר ש"הפנתר השחור: וואקנדה לנצח" הוא מכתב אהבה לבוזמן, מעין דיון מרתק על אבל ואובדן ואיך ממשיכים הלאה. הסרט עוסק בהלווייתו של המלך טצ'אלה והאופן שאחותו (לטישה רייט שורי), מנסה להתגבר על האובדן מתוך כבוד למורשת שלו. כל הסרט הוא מעין הצדעה לסרטים הקודמים, מה שיכול להיות מאוד מעיק לפרקים. לאחר מכן מתפתחת מלחמה בין שני שבטים, שמשנה את הטון לקליל יותר ומלא אקשן.

הסרט "הפנתר השחור: וואקנדה לנצח" ארוך מאוד, כמעט שלוש שעות ועמוס מדי. הוא נע בין הומור להרבה מאוד אופל וסצנות קודרות, מה שיכול להיות מאוד מעיק. הוא שונה מהאווירה הכללית של מארוול, הרבה פחות אופטימי ושמח, מה גם שרמת האפקטים לא טובה, כפי שהיינו מורגלים.

לבסוף אפשר לומר, שהסרט "הפנתר השחור: וואקנדה לנצח" הוא לא אחד מהסרטים הטובים של מארוול, שאחרי שנים מוצלחות מתחילה להיות מאוד לא אחידה ברמת הסרטים שהיא מוציאה.

הסרט "הפנתר השחור: וואקנדה לנצח" הינו סרט בינוני, שעוסק בדברים מאוד חשובים, אבל לוחץ מדי על בלוטות הרגש ומקליל את עצמו בצורה מטופשת, שהורסת דווקא את הקטעים המוצלחים יותר. זהו לא בהכרח סרט רע, אבל תו האיכות של דיסני נפגע, אפשר רק לקוות שהעתיד צופן לנו סרטים טובים יותר.

ראה גם:

הסדרה מה אם?

הסדרה שי האלק