ביקורת סרט: הטיגריס הלבן, במאי: ראמין בהרני, 2021

הסרט "הטיגריס הלבן" נכתב בעקבות ספר באותו השם של הסופר ארווינד אדיגה, שזכה גם בפרס המאן בוקר, אחד היוקרתיים בספרות.

בלראי חלאווי (אדראש גוראב) הוא צעיר הודי, שנולד לאחת הקסטות הנמוכות ביותר בהודו. אך, הוא החליט לצאת מהמצב בו הוא נמצא. הוא לומד בבית ספר, אמנם רק שלוש שנים, אך למד קרוא וכתוב וקרא המון ספרים וכך רכש גם ידע שלא היה לאנשים עמם התגורר. בביקור של מפקח בבית הספר הוא הפגין את יכולותיו בקריאה ובכתיבה ובידע כללי והוא התפעל מאוד ממנו ונתן לו מחמאות, שאחת מהן, שהוא דומה לטיגריס הלבן הנדיר, שנולד רק אחת למאה שנים.

בלראי אימץ ללבו את הדימוי הזה. משפחתו הענייה הפסיקה את לימודיו והוא נאלץ לעבוד בבית התה בעבודות פשוטות. הוא לא מפסיק להסתכל סביבו ולחפש הזדמנויות. הוא ידע שבכול חודש מגיעים נציגים של אחד מעשירי הארץ לאסוף כספים מתושבי הכפר בו הוא גר. יום אחד הוא שם לב, שהגיע אח חדש שחזר מארצות הברית, ונראה נחמד יותר מהאחרים. באותו הרגע גומלת בלבו החלטה, שילמד לנהוג וישמש כנהג של אשוק (רג'קומאר ראו). הוא מבקש מסבתו הדומיננטית, שהחזיקה את כול המשפחה, סכום כסף על מנת לבצע את החלטתו. לאחר שמבטיח לה לשלוח סכומי כסף מדי חודש, היא נענית לבקשתו והוא יוצא לדרך.

בלראי לומד נהיגה ומתמחה בה. כשהרגיש בטוח בעצמו הוא יצא לבית המשפחה ובעורמה נכנס פנימה למרות שהיה להם נהג, והוא הפך לנהג השני כשהבוס שלו היו אשוק ואשתו (פריאנקה צ'ופה ג'ונס).

בביתו החדש בלראי לומד דברים אותם לא הכיר: להתרחץ ולצחצח שיניים, ללבוש בגדים נקיים, ראה בתים יפים שלא ראה מעולם. בתחילה הוא תמים ומאמין לבוסים שלו ומאמין בהם ורואה בהם משפחה. אך, לאט לאט הוא מתפכח ורואה את המציאות הקשה.

הוא נוסע עם מעסיקיו לניו דלהי לבית מלון מפואר. הם בחדרים יפים ונוחים במגדל והנהגים בחניית המכוניות בחדרים מאולתרים, לפעמים אפילו בלי מזרנים.

מה שמתחיל לסדוק את ראייתו של אשוק ורעייתו פינקי מתרחש ביום הולדתה. היא החליטה שברצונה לנהוג, אך היא שתתה והייתה שיכורה. תוך כדי הנהיגה היא דרסה ילד והם החליטו לברוח ולהשאירו על הכביש ולא להודיע לאף אחד. המשפחה מנסחת מסמך בו כתוב שבלראי אשם בתאונה והוא לבדו נהג במכונית. הם מכריחים אותו לחתום על המסמך.

אשוק לא מרגיש עם זה נוח, אך לא עושה דבר. פינקי בורחת חזרה לארצות הברית כאשר נותנת לבלראי סכום כסף. אשוק משתגע ומתנהג קצת בטירוף. אחרי שקצת מתאושש, הוא מתחיל לנסוע לכול מיני מקומות ממשל עם תיק אדום, שבלראי מצליח להציץ בו ולראות סכומי כסף גדולים.

בלראי מרגיש שאם לא יעשה משהו לעצמו, הוא לא יצליח לצאת ממעגל העוני. לכן משקר לגבי הכספים ומקבל החזרים שלמעשה לא הגיעו לו. בשעות הפנאי שלו הסיע אנשים בתשלום וכך מצליח קצת לחסוך. אחד מהנהגים מספר לו שאשוק מחלק כספי שוחד למי שיכול לעזור לו, והוא רואה אותו בצורה אחרת מהעבר.

יום אחד, כשנודע לו על סכום כסף גדול במיוחד שצריך לעבור, הוא מחליט לעשות מעשה. הוא יוצא עם אשוק לנסיעה ביום גשם סוחף ועוצר במקום נידח. הוא מוציא את אשוק מהמכונית באמתלה של תקר בגלגל ורוצח אותו בבקבוק שבור.

הכסף שנלקח על ידו הופך אותו לעשיר גדול. הוא משנה את שמו והופך להיות בוס של צי מכוניות ומשחד גם את קצין המשטרה שיהיה למענו. אך, הוא נדיב עם עובדיו, ואם למישהו הייתה תאונה, הוא מפצה כספית את המשפחה הנפגעת ולוקח את האחריות על עצמו.

בסרט אנו רואים את הניגודים העצומים בהודו בין עוני לעושר. אך, זה מאוד נדיר, כמו הטיגריס הלבן, להפוך מעני לעשיר.

סרט מעניין מאוד, שחקנים מצוינים, אנו מתרשמים מההבדלים העצומים בין העוני המזעזע לעושר המדהים, בין האכזריות של בני המעמדות הגבוהים וקהות החושים שלהם למשרתיהם ולעניים.