ביקורת סרט: בלאק אדם, בימוי: ז'אומה קולייט סירה, 2022

לאחר תקופה באקרנים, כמות הביקורת הרעה שנשפכה על "בלאק אדם" היא לא ספק מדהימה. אין ספק, שהסרט החדש של די.סי סופג קיתונות של בוז, והשאלה האם המתקפה מוצדקת.

הסרט "בלאק אדם" עוקב אחרי גיבור על, אדם השחור (דווין ג'ונסון), עבד בממלכה נשכחת, שמקבל עוצמה בלתי סופית והשתן עולה לו לראש והוא מוקפא ומורדם. אלפי שנים לאחר מכן, גיבורי חופש מעירים אותו, כדי שהוא יציל את הממלכה.

באמריקה מגלים שבלאק אדם שוחרר, ומתוך פחד מחוסר המוסר שלו, הם משחררים מולו חבורה של גיבורי על שקרויה בשם הגנרי "חבורת הצדק", שמטרתם לחנך אותו ולמנוע ממנו לפרוק עול ולהיות שובב.

ריבוי הדמויות יוצר כאוס, אין באמת נרטיב אחד מוביל או מישהו, שיסחוב את ההצגה הזו. דווין ג'ונסון דה רוק, שחקן סביר בדרך כלל, נעלם בהצגה המביכה של כוחות על בלי תוכן. הרבה פיצוצים, עדרים של גופות ואנחנו לא באמת מבינים על מה הם רבים ומה הם רוצים. ההפקה לא השקיעה בתפאורה ואפקטים ונראית תקועה ביחד עם בלאק אדם בעבר וטרם החליטה להגיע לעתיד.

בסרט "בלאק אדם" הדיאלוגים מבישים ולא חכמים במיוחד ומה שהיה יכול להיות אמירה מרעננת ומעניינת על קולוניאליזם, הופך במהרה לסרט נוסף של שרירים, חרמונים ופיצוצים. די.סי לרוב היא חברת הקומיקס שיש בה עומק רב יותר ואופל בדמויות שהיא מייצרת, כמו באטמן והג'וקר. אולם כאן היא יוצרת דמות מעצבנת, שאין לה באמת מה לומר, חוץ מהרבה מאוד זעם ונרקיסיזם.

עולם הקומיקס החל לייצר אכזבות אחרי הצלחות רבות, וחבל. הפקה ותקציב עצום של סרט לא אמורים להבטיח שום דבר.

הסרט "בלאק אדם" יכול היה להיות ההצגה הכי מוצלחת של דה רוק ובמקום זאת הוא סופר לאחרונה כישלונות בשוברי הקופות שלו, שמנפצים בעיקר שמשות.

ראה גם:

הסדרה מיס מארוול