ביקורת סרט: אפריקה, במאי: אורן גרנר, 2022

לכל אחד יש חלום, אולם לא כולם זוכים להגשים אותו. הסרט "אפריקה" הוא סרט ישראלי, העוסק בזוג שמגיע לגיל שישים והם נאלצים לפרוש מהעבודה ולצאת לדרך חדשה. לאחר שיצאו לטיול באפריקה, שם הרגישו חיים ונחוצים, הם חוזרים למציאות האפורה שהיא חייהם. הילדים כבר לא ממש צריכים אותם, הנכדים מגיעים מדי פעם ובכלל השגרה היא לא מה שהבטיחו.

הגבר, שכבר הגיע לזקנה, מתחיל להרגיש את תסמיני הגיל. מתחילה הידרדרות איטית, לא רק במצב הגופני אלא גם המנטאלי. הוא מנסה לשמור על הקיים, אבל הטבע חזק ממנו. גם הסביבה מאותתת לו שהוא אינו נחוץ ולכן ישנה התנגשות בין הרצונות שלו לשמור על חיוניות והדרישות של הסביבה ממנו.

מאיר, גיבור הסרט, היה פעם אדם מלא חיים לפני הפנסיה. אשתו הפסיכולוגית מיה עדיין מקבלת מטופלים ובכלל מרגישה שהגיל עושה לה רק טוב. היישוב בו הוא גר, רק לוקח ממנו תפקידים שהיו פעם שייכים לו, מעין טקס התבגרות של זריקת הזקנים הצידה. "אפריקה" הוא חלק מגל סרטים העוסק בעולמו המורכב הפנימי של האדם המבוגר, שבגיל 60 נחשב קשיש, למרות שנותרו לו שליש מחייו.

אורן גרנר, שזו עבודת הכתיבה והבימוי הראשונה שלו, משתמש בהוריו כשחקנים הראשיים וגם באנשים מסביבת מגוריו. יש המון אינטליגנציה וחן ב"אפריקה", למרות שזה אינו סרט גדול והוא אינו מתיימר כלל להיות כזה. זהו מסע קטן על הוריו של הבמאי, שהוא חרד לבריאותם ומצבם ולכן הוא יוצר מעין יצירה דוקומנטרית, שתהווה פתח לעולמם הפנימי.

הסרט מהווה קולנוע אינטליגנטי, שמאלץ אותך להתמודד באופן ממשי עם סוגיות פילוסופיות ממשיות על החיים וההתבגרות שעוברת על כל אדם. לא מדובר על מוצר מבריק, אלא על סרט ביכורים טוב, שיודע לעשות את העבודה ולא לצאת מחוץ לגבולות המאוד הברורים שהוא מגדיר לעצמו. לחלק מהצופים זה אולי יהיה משעמם, אולם לאלו אשר יודעים להעריך דרמה טובה, מצפה קולנוע קטן ומענג.