ביקורת סרט: 5 לילות במיין, במאי:מאריס קוראן , 2015

הסרט "5 לילות במיין" מספר את סיפורו של גבר אפריקני אמריקני - שרווין אוונס (דיוויד אוילובו), שאיבד לפתע את אשתו פיונה (חני פירסטנברג) בתאונת דרכים. הוא מתמודד עם רגשות אשם, ולא מבין כיצד היא נהרגה.

אחרי ששרווין מתאבל ושוקע עמוק בצער, לא מתרחץ ולא אוכל, הוא מתחיל להתאושש ומחליט לנסוע למיין לאחר הזמנה של חמותו לוסינדה (דיאן וויסט) כדי להתאבל איתה ואולי לקבל תשובות.

הוא מגיע למקום מגוריה של לוסינדה. בית גדול בו היא מתגוררת עם המטפלת הנאמנה של - אן (רוזי פרז), שדואגת לכול צרכיה.

לוסינדה חולה סופנית, אישה קשה ומרירה, שלא קל להסתדר איתה. זמן קצר לפני מותה ביקרה אצלה פיונה והן רבו. שרווין ופיונה החליטו שמעוניינים להביא ילד לעולם, ולוסינדה מתנגדת ומשכנעת אותה לוותר.

שרווין חש שמשהו השתנה בפיונה כשחזרה ממיין, והיא גם נסוגה מההחלטה ללדת ואפילו משתכרת כשיצאו לבלות. היא הפכה ליותר עצבנית וכעסנית.

שרווין מנסה לעזור בבית ואף מסייע בבישולים, אבל לוסינדה כול הזמן כועסת עליו. אך, כאשר הוא מבקש לעזוב, ואף יוצא מהבית וישן במלונית סמוכה, בבוקר הוא מוצא את לוסינדה יושבת על כורסה בחוץ, מכוסה בשמיכה ומחכה לו עם מאפה טרי לארוחת הבוקר.

הוא מציע להחזירה הביתה משום שהיה קריר בחוץ. היא מסכימה, ובשיחה שהתפתחה ביניהם היא נפתחת ומודה שהיא חשה אשמה וצער עמוק על מותה של פיונה.

הם שניהם חשים טוב יותר לאחר הוידוי שלה, ושרווין מודה שהוא שמח שהגיע למיין והוא נרגע מהכעסים שהיו לו קודם על לוסינדה.

סרט קטן ואינטימי על יחסי אנוש, על כעסים מיותרים, ששיחה יכולה לפתור וצער על מות אדם.

בסרט משחקת בתור פיונה השחקנית הישראלית חני פירסטברג.