ביקורת ספר: פריסטר רומן, דיוקן עצמי עם צלקת, כנרת, זב"מ, 1993

בשנות התשעים של המאה העשרים, כארבעים שנה אחרי המלחמה, יצאו ספרי שואה רבים, בייחוד אחרי סרטו של שפילברג "רשימת שינדלר". בניגוד לרוב היצירות, רומן פריסטר אינו מתחרט על מעשיו ומציג גם את הצדדים הפחות מוסריים, שהוא נאלץ לבצע כדי לחיות.

הספר "דיוקן עצמי עם צלקת" מביא דיוקן של אדם, ששרד את המחנות, מה שמופיע גם בספרים אחרים. אבל פריסטר מציג גם את מעשיו הפחות מוסריים, שהוא היה צריך לבצע כדי לשרוד, מבלי להתחמק מתוך ראייה שאדם צריך לעשות כל מה שביכולתו כדי לשרוד.

בניגוד לשורדי שואה רבים אחרים, רומן פריסטר נולד אל תוך המעמד הבינוני ולא ידע מחסור עד לגיל מאוחר. שנות הארבעים הפכו אותו מנער מפונק לאדם עם מעט מאוד מעצורים.

כחבר לשעבר במערכת עיתון הארץ, פריסטר היה אדם בעלי יכולת ורבלית מרשימה. יש לו לשון ציורית ולכן הוא מסוגל לרתק את הקורא בהרבה מאוד עובדות היסטוריות ואישיות שמעטים מכירים. גם הוא שרד במשך תקופה ארוכה ביחד עם אביו ולכן הוא מלא בסיפורים, שמהם הוא מסיק מסקנות כלליות על נפש האדם.

רומן פריסטר החל את חייו בנוחות, ירד אל השאול והפך לחסר כל. הוא היה נהג מונית ועבד קשה לפרנסתו עד שהצליח לזכות בהשכלה פורמאלית ומשם להתקדם עד לכתב בעיתונים נחשבים גם באירופה. הוא כותב בכנות מפתיעה אחרי שעבר מספר מחנות, שהעיקרי מביניהם הוא אושוויץ בירקנאו. מסעו עובר גם דרך צעדות המוות, אותם הוא הצליח לשרוד עד שבסופו של דבר הגיע להיות חלק מהאימפריה העסקית של רוברט מקסוול.

"דיוקן עצמי עם צלקת" הוא לא ספר שואה רגיל, אלא דומה במידה רבה לספר אחר "בשם כל בני ביתי", שעוקב גם אחרי תקופה משמעותית בחייו של השורד. בעיקר "דיוקן עצמי עם צלקת" גורם לך לחשוב ולהרהר ולא רק מתאר חוויות, אלא גם תפיסת עולם שלמה.