ביקורת ספר: מוניקה הלפר, החבילה, הקיבוץ המאוחד, 2022

בראשית המאה העשרים החברה האוסטרית הייתה מצד אחד מאוד מתורבתת ומצד שני היו בה אלמנטים אכזריים, אפילו רצחניים.

הספר עוסק בקורותיה של משפחת מוסבורגר, שחיה באלפים באזור מרוחק ועני מאוד. הם חיים כמו בימי הבינים, שואבים מים מהבאר.

אב המשפחה יוזף מפרנס את המשפחה בעסקים מפוקפקים, אשתו מריה היא אחת מהדמויות היפות בכפר. שמותיהם כמו הוריו של ישו, ובהתאם גם הם עוברים תלאות וייסורים. הימים הם של מלחמת העולם הראשונה, יוזף הולך לצבא והבעיות מתחילות להתעורר כאשר יוזף חוזר מחופשה, ומגלה שאשתו נכנסה להיריון בזמן שנעדר. הפרשה מעוררת רגשות ושמועות בכל הכפר.

עלילת הספר "החבילה" היא בנאלית, אך חלק מחייה של הסופרת. היא משתפת אותנו בזיכרונותיה ויוצרת פסיפס מעניין ומרגש של עולם, בו שולטים יצרים ותככים אפלים. יש כאן שברי זיכרונות, משחקים לשוניים מאוד מרשימים, שפה עשירה והרבה מאוד כאב לב וטרגדיה.

הספר מיועד בעיקר לחובבי הרומן ההיסטורי, לתקופות בהם הקהילה הייתה עיקר חייו של האדם. מי מחפש ספר איטי, דורשני ובעיקר מתגמל יאהב את "החבילה".

ראה גם:

הספר השמים בתוכי