ביקורת סדרה: שנות הירח, במאי: אוהד פרח, יוצר: אביב גפן, 2022

כבר שנים רבות אביב גפן מעוניין להתפתח מעבר למוזיקה. הוא החליט ליצור סדרה, העוסקת בדמותו בשנים המוקדמות בהן הוא היה בדרך לפסגה, ולעמוד מאחורי העלילה שלה.

הסדרה מתארת את סוף שנות השמונים של המאה העשרים, וגפן הוא אייקון בהתהוות, שמתחיל להסתנוור מאור הזרקורים. נח אנגלהרד נבחר לגלם את גפן הצעיר, וכדי לשבש מעט את דמותו היפה, הודבקה לו שומה מטרידה ישר על הפנים. בניגוד לדמות האמיתית, למרות הדיאלוגים הבנאליים והוא מצליח להכניס לדמות ריסון ואיפוק שהיא כה זקוקה להם.

גפן מוצג כמוזיקאי מחונן, גאון שנאלץ להתמודד עם סביבה מתנשאת, שמנסה לנצל אותו ואת חכמתו הרבה. צניעות לא הייתה אף פעם הצד החזק של גפן ונראה שהדבר מקרין על דמותו וסביבתו. נראה שהביקורת על משפחתו ומקורביו היא רבה מאוד, החל מאביו יהונתן גפן, שמוצג כבוגדני ושתלטן ועד לאביו של אסי דיין, שהוא אגוצנטרי ומרוכז רק בעצמו, כולם פוגעים בנפשו העדינה.

למרות הסתכלות לא מאוד כנה של אביב גפן על דמותו הצעירה, עדיין מגולמת בסדרה דמותו המשוחקת במשחק משובח וכמה רגעים מעניינים. היא הייתה יכולה להיות מורכבת ומרתקת אם דמותו של גפן הייתה זוכה לביקורת רבה יותר ולא רק סביבתו, נראה שהוא מאוהב בדמותו הצעירה ולכן לא יכול לתת לצופים מבט שלם עליה.