ביקורת סדרה: קרוע לאורך הקו המקווקו, במאי: דזרוקלקארה, 2021

נטפליקס היא יצרנית תוכן מצטיינת, למרות שלא הכול אחיד מבחינת הרמה. איטליה לא בדיוק נחשבת למעצמת אנימציה, ולמרות זאת הסדרה "קרוע לאורך הקו המקווקו", מפתיעה מבחינת האיכות שלה. נטפליקס ממשיכה להיות אחת הפלטפורמות שחושפות את הצופה הישראלי לסדרות מרחבי העולם.

בסדרה נמצא סיפור מאוד אנושי אודות גבר בסוף שנות השלושים לחייו, שמסתכל החוצה וכל מה שהוא רואה זה עולם אפוף בחרדות קיומיות ויום יומיות. המבט הזה מפרק את החיים וההחלטות שהוא מקבל בחייו, ונותן להם הרבה כבוד ורגישות.

דזרו המאייר, הוא אדם חסר החלטיות, החל מידידה שהוא כבר ביחסים איתה שנים רבות מבלי למסד את היחסים. הוא נע בין עבודות שונות ומפחד להתחייב, מתלבט בכל ערב איזו סדרה לראות בנטפליקס ובכלל יש לו רגעים משפילים למכביר.

כמו רבים מהדור שלו, הוא היה בטוח בילדותו שהוא גאון ייחודי. כך הוא גדל בצורה פזרנית, מרושלת וצובר חוויות שליליות הפוגעות לו בביטחון העצמי. הסדרה היא מעין זרם התודעה המבולבל, המנסה לבחון כיצד ביטחון של אדם נבנה ואיך אנו מרכיבים את הסיפור שלנו לטוב ולרע.

בסך הכל הסדרה נמשכת שעתיים. היא מאוד כנה יפה ומשעשעת. הזמן הקצר מונע ממנה באמת לחדור ללב ולהפוך ליצירת מופת ייחודית שכולם ידברו עליה, אבל הצניעות שלה הופכת אותה לצפייה מענגת וקצרה.