ביקורת סדרה: קליאו, יוצרים: ריצ'רד קרופ, הנו האקפורד, בוב קונראד, 2022

מעטים זוכרים, שבמשך שנים רבות, גרמניה הייתה מחולקת ובמזרח גרמניה שלט לאורך תקופה ארוכה המשטר הסובייטי הקשוח. הם דאגו לכל הפרטים הקטנים של תושביהם, למרות שנהגו בצורה ברוטאלית ולא רחמנית במיוחד.

בשנות השמונים של המאה העשרים יוצאת מתנקשת מיומנת של השטאזי בשם קליאו (ג'לה האס), למשימת חיסול ,שבניגוד לרוב הסרטים מצליחה היטב. אולם, מישהו החליט לבגוד בגיבורה הקשוחה, והיא נשפטת ומאבדת שנים טובות בכלא. לאחר שנים, היא מחליטה לצאת למסע נקמה מדמם, בכל מי שעומד מאחורי המעשה העלום.

ביחד עם שותפים הזויים, קליאו יוצאת לרייב רצחני, ההופך להיות מצחיק ומגוחך באותה מידה. הסדרה "קליאו" שואבת השראה רבה מסרטיו של טרנטינו. זוהי סדרה כמעט קומיקסית, מלאה במתנקשות, מוזיקה קצבית, וגיבורה שגם סופרמן היה מתקשה לעצור. הסדרה "קליאו" יוצאת עם ציטוטים של תרבות הפופ העכשווית ושלל הופעות של דמויות מהעולם האמיתי, שזכו במציאות לשיבה טובה.

ל"קליאו" יש קצב משלה, שפה קולנועית ייחודית והרבה מאוד סצנות, שרבים היו מגדירים כהזיה כמעט סטלנית. הכל נעשה בטון משעשע, חף מביקורת, מאוד ניהיליסטי ומודע לעצמו. התוצאה מתאימה בעיקר לאלה, שנהנים מתוצרים עם שפה קולנועית ייחודית, שלא לוקחת את העולם ברצינות רבה מדי.

יש בסדרה "קליאו" חגיגת בשרים ודם, אכזריות וברוטליות, לצד כמעט אפס אידיאולוגיות ורעיונות פוליטיים מהפכניים. אין כאן טון ביקורתי מדי, רצון לשנות או אפילו לבוא בביקורת עם השלטון האכזרי, ששלט שנים רבות במזרח גרמניה.

מי שנהנה מהבינג' שלו כיפי וחסר מודעות פוליטית, ימצא בסדרה "קליאו" חוויה חיובית מאוד.

ראה גם:

הסרט לבד

הסדרה אני כריסטינה פ.