ביקורת סדרה: פרפרים שחורים, יוצרים: ברונו מרל, אוליביה עבדו, 2022

אחרי משבר כתיבה, אדריאן (נקולה דובושל) מוצא פיתרון מקורי. הוא לא מצליח לכתוב, אבל המוח היצירתי שלו עומד למצוא מוצא. אבל, הגורל מציל אותו, זקן בשם אלבר (נילס ארסטרופ), מציע לו הצעה, שהוא לא יכול לסרב לה. הוא מספר את סיפור חייו, אולם יש בו לא ממש זיכרונות מתוקים על ישיבה ליד האגם, אלא על מסעות רצחניים.

הסיפורים מסבכים את אדריאן והסדרה נעה בשני קווים: אחד בעבר ואחד בהווה. היא מגוללת את הימים הסוערים אחרי מלחמת העולם השנייה, ימים קשים ומסוכנים, שלא היו פשוטים לאף אחד.

העלילה הולכת ומסתבכת ומציגה נרטיב מתוחכם ואפל, ששואב את הגיבורים פנימה. יש הרבה סצנות אלימות, מותחות ואף קטעים שלא ממש מומלצים לילדים.

הסדרה "פרפרים שחורים" היא אחת מהסדרות הנועזות וקיצוניות שיש כרגע בנטפליקס, אבל היא כל כך טובה, שאפשר להתעלם מהברוטאליות שנוטפת ממנה.

מי שמחפש סדרה בסגנון של פעם, ללא הפילטרים שיש בשנים האחרונות, ימצא בסדרה "פרפרים שחורים" מה שהוא מחפש. זאת סדרה מצוינת, שנשענת על בימוי מוקפד, עלילה ברוטאלית, משחק מעולה והרבה מאוד אפלה, שהולכת ומגיעה אל הצופה, שנהנה מכל רגע.

ראה גם:

הסדרה האויב שבפנים