ביקורת סדרה: עלומים, גיא סידיס, נירית ירון, ותאופיק אבו והיל, 2021

קאסט חלומי ואווירה ריאליסטית אפלה וקודרת אמורים לסחוב את "עלומים" לאורך העונה הראשונה שלה. הסדרה, שמזכירה את "בני אור", מנסה לייחד את עצמה על ידי שחזור אמין ככל האפשר של המציאות.

"עלומים" הוא בית ספר שמיועד עבור נוער בסיכון בבית שמש. הוא מוסד קשוח, שאלימות היא דרך לגיטימית לתקשר האחד עם השני. גאולה המנהלת (רוית יעקב) והמורה נעמי (שני כהן), מנסות לתת לנערים סיכוי במציאות בלתי אפשרית. אולם הנערים, מוכשרים ככל שיהיו, מתנהגים לפי קודים אחרים ומסרבים להישמע להוראות אנשי החינוך. יניב ביטון מגלם שוטר, חוקר מיומן, שמאס ברחמים ומנסה להתייחס בקשיחות לא אופיינית לאותם נערים.

הסדרה מנסה להראות כיצד סטיגמה חברתית מסמנת נער והופכת אותו לאדם שלא יכול להתקדם בחברה ועליו להישאר מאחור. השחקנים עושים עבודה משובחת ומצליחים לתת אווירה מדכאת ונוקבת.

במרכזו של הפרק הראשון נמצא נער בשם וואסה (יניב אלמנך), הוא ממוצא אתיופי, ועומד לפרוץ ולהיות מוזיקאי מוכשר. בשל סרטון הוא נחשד בעשיית מעשה פלילי חמור, למרות שקיים סיכוי סביר שהוא לא ביצע אותו. אולם, מהמקום הזה קשה להשתקם ולחזור לחברה, האם חשדות יכולים למוטט את עתידו של אדם שעד עכשיו עמד לצאת ממקום מאוד מייאש?