ביקורת סדרה: הפכים סולאריים, יוצרים: ג'סטין רואילנד, מייק מקמהאן, 2022

פנינה נוספת מאת דיסני פלוס ונסיונותיה להיכנס לעולם אנימציית המבוגרים. הפעם זאת סדרה מקורית, "הפכים סולאריים", שמציגה משפחת חייזרים שהתרסקו בכדור הארץ מכוכב מושלם ומנסים להתאים את עצמם לחיים בכדור הארץ. הם נעים בין הרצון לעזוב, לניסיונות הנואשים וההרסניים שלהם לנסות להשתלב בחברה האנושית.

בסדרה "הפכים סולאריים" לועגים כל סרטי המדע הבדיוני וגם על החברה האנושית. ההומור ציני ובוטה ובכל פעם נוגע בפרות קדושות אחרות. לא מדובר בסדרה טובת לב, אלא בהומור ארסי ונשכני, שלא רואה בעיניים.

הילדים, שמנסים להשתלב בבית הספר ובכך מאירים את מאבקי הכוחות, הרצון להשתייך, המעמדות שנוצרו והמבוגרים שעוברים חווית דחייה וניסיון להבין את החברה האנושית. ישנו פער עצום בין היכולות הטכנולוגיות שלהם וההבנה החברתית האפסית שלהם. החייזרים נאלצים להתרגל לחיים חסרי מטרה בכדור הארץ.

כל דמות מאופיינת באישיות חזקה, מה שהופך את הסדרה לסיטקום מהנה. אין עלילת על שעוברת בין הפרקים, אלא מיני הרפתקה מהנה כל פעם מחדש. היוצרים של "ריק ומורטי" יצרו את "הפכים סולאריים" ורואים את טביעת היד שלהם בכל פינה.

מי שצפה ב"ריק ומורטי", סביר להניח יאהב גם את הסדרה הזו. למרות שיש הבדלים, היא פחות שופעת רעיונות מדעיים מופרכים ויותר מתמקדת בצד ההומוריסטי, המוחצן והאנושי של הדברים.

מדובר בסדרה מהנה, שחובבי אנימציה למבוגרים לא יכולים להחמיץ, במיוחד מי שאוהב מדע בדיוני והומור מתוחכם.

ראה גם:

הסדרה דוגי קמאלוהה

הסרט ג'אנגל קרוז