ביקורת סדרה: החוג לאנגלית, במאי: דניאל גריי לונגינו, 2021

העולם משתנה, המכללות והאוניברסיטאות הן קבלניות השינוי. מדעי הרוח נמצאים בקריסה, לא רק בישראל אלא בעולם כולו. הם מתנוונים וסטודנטים נוטשים אותם בחוסר עניין. בארצות הברית הם חלק מתוכנית הלימודים ואפילו שם קורסי החובה ננטשים.

הסדרה "החוג לאנגלית" בת שישה פרקים, עוקבת אחרי האינטריגות ומאבקי הכוח בין הדור הוותיק והחדש, בין הסטודנטים עם תפיסת העולם הליברלית והמרצים שעדיין מאמינים ומלמדים בשיטות מיושנות ומשמימות.

הסדרה מתמקדת באוניברסיטת פומברוק המומצאת, בד"ר ג'י-יון קים (סנדרה או המקסימה), שנבחרה לראש החוג לאנגלית למרות שהיא ממוצא קוריאני. היא מנהלת את החוג לאנגלית המסובך במקביל לגידול בתה המאומצת ג'ו ג'ו (אברלי קרגנילה) המרדנית, שמצליחה לסלק את כל המטפלות שלה. רק עם ביל היא מסתדרת, לאחר שנותן לה תשומת לב ואהבה ומבשל בישולי בית.

ג'י-יון מנהלת רומן עם אחד מהפרופסורים, שהיה ראש חוג לפניה, ביל דובסון (ג'יי דופלאס), שמבצע מועל יד באחד מהשיעורים בו לימד על מלחמת העולם השנייה בתור בדיחה לא מוצלחת. התלמידים בקורס צילמו אותו והנושא יוצא מפרופורציות.

"החוג לאנגלית" דן בנושאים שונים וחשובים, כמו: חופש הביטוי אל מול סוגיות מוסריות, דור מרצים צעיר, שבעיקר מעוניין להוביל לשינוי חברתי, מול הנהלה שמורכבת בעיקר מגברים לבנים מבוגרים. מועלות תפיסות חינוכיות שונות ודורות שונים שרואים את המציאות אחרת. הפקולטות בארצות הברית, קורסות בשל קשיים תקציביים וסטודנטים שמתרחקים כמו מאש ממדעי הרוח, משיעורים ארוכים לא רלוונטיים או לא אפקטיביים לעתיד שלהם.

הסדרה עוסקת בחברי הסגל הפריוויליגיים ופחות במרצים הצעירים, שיכולים להיזרק במהירות וללא הודעה מוקדמת. לדוגמא: פרופסור יאז (נאנה מנסה), האפריקנית - אמריקנית המוכשרת, שנוהרים לשיעוריה, אך לא מוכנים לתת לה קביעות. האוניברסיטה הופכת את החוג לזירת התגוששות גזעית, למרות שחלקים רבים בדור הנוכחי הרבה פחות מעורבים. למרות זאת, המשחק המצוין, לצד הסוגיות החשובות הופכים אותה לסדרה יותר אינטליגנטית ממתחריה.

הסדרה לא נכנעת לתכתיבים ונופלת לקיטש או אמירות צפויות והיא מייצגת את המציאות בהומור ונשכנות. הדמויות לא צועדות לסוף מושלם ונשארות עם חלק מהבעיות המאפיינות את התקופה שלנו. מי שמצפה לאסקפיזם קליל לא ימצא את מבוקשו, זה ריאליזם נשכני אבל מענג.