ביקורת סדרה: ביג שוט, יוצר: דיוויד אי. קלי, 2021

מאמן כדורסל מצליח, מארווין קורן (ג'ון סטאמוס) שפוטר מעבודתו לאחר שהשתגע והושעה כי זרק כיסא מנסה להתחיל מחדש. בית ספר לבנות עשירות וסנוביות מחליט לתת לו עבודה, מה שגורם לו להתמודד עם הצד הרגיש שלו - בנות מפונקות ולא כוכבים מסוקסים.

הבסיס של הסדרה הוא הקונפליקט בין הבנות הרגישות ומלאות האגו לבין המאמן, שלא דופק חשבון לאף אחד ואף אחת. כמו בכל הסדרות של דיסני, עליו להתיישר, לפתח רגשות וגם להתמתן. בהתחלה הדמויות הן בלתי נסבלות, אולם עם הזמן אנו לומדים לאהוב אותן.

"ביג שוט" היא דרמה לפי קלישאות דיסני וסרטי הספורט, כולל כל השטיקים, רק שמדובר בבנות. הדמויות יחסית נסבלות, המשחק לא רע בכלל, אבל לפעמים הליברליות והמסרים הפמיניסטיים יכולים להרגיז. למרות זאת, זאת לא דרמה פדגוגית אלא סדרה קצבית לנערים ומבוגרים כאחד.

ישנה הטפה אינסופית לגבי ויתור על האגו לטובת הכלל, זה יכול להיות מעצבן אבל לעיתים הופך למרגש. הסדרה לא יצירת מופת, יש ניסיונות להצחיק שלא בדיוק צולחים, אבל כמו במסעדת פועלים עם הרבה שמן, מתרגלים ואז אוהבים את התחושה החמימה שהיא נותנת.

דיסני מתעקשים על מסרים נסתרים, גם אם הם חינוכיים, לכן אפשר לראות בצפייה משפחתית משותפת סביב הספה.

לאחרונה "ביג שוט" חודשה לעונה שנייה ואפילו צברה קבוצת מעריצים לא קטנה. בסופו של דבר, מדובר דרמה משפחתית קצת מיושנת, אבל בשורה התחתונה, זה אחלה אסקפיזם.

ראה עוד:

הסדרה "צ'מפיונס"

הסרט "פול ספיד"

הסרט "משחק בית"