שלטון הגנרלים בארגנטינה: תקופה של דיכוי וטרור

רקע היסטורי

ההיסטוריה הפוליטית של ארגנטינה במאה ה-20 עברה תהפוכות רבות, אך אחת התקופות הקשות ביותר הייתה תקופת שלטון הגנרלים, הידועה גם בשם "הדיקטטורה הצבאית" או "תהליך הארגון מחדש הלאומי" (Proceso de Reorganización Nacional), שנמשכה משנת 1976 ועד 1983. תקופה זו מאופיינת בשלטון צבאי אכזרי, הפרות זכויות אדם חמורות, ודיכוי שיטתי של כל אופוזיציה פוליטית. השלטון הצבאי, אשר עלה לשלטון בעקבות הפיכה צבאית, הותיר צלקות עמוקות בחברה הארגנטינאית, שממשיכות להדהד עד היום.

ההפיכה הצבאית של 1976

ב-24 במרץ 1976, קבוצת גנרלים ובראשם חורחה רפאל וידלה (Jorge Rafael Videla) הובילו הפיכה צבאית שהפילה את הנשיאה איסבל פרון, אשתו השנייה של חואן דומינגו פרון, הנשיא לשעבר והאישיות הדומיננטית בפוליטיקה הארגנטינאית. פרון, שנפטר בשנת 1974, השאיר את איסבל כיורשתו הפוליטית, אך חוסר ניסיונה ויכולת ההנהגה שלה גרמו לממשלה להיחלש במהירות.

ההפיכה לא נתקלה בהתנגדות נרחבת, שכן חלק גדול מהציבור, כולל מגזרים בעיתונות, באקדמיה ובמגזר העסקי, חשש מהכאוס הכלכלי והחברתי ששרר בארגנטינה בשנות ה-70 המוקדמות. המשבר הכלכלי, האינפלציה הגואה, והטרור הפוליטי מצד קבוצות גרילה שמאלניות, דחפו רבים לתמוך במעורבות הצבאית כצעד הכרחי להשבת הסדר.

המדיניות הכלכלית של הדיקטטורה

אחת ההבטחות המרכזיות של המשטר הצבאי הייתה להחזיר את היציבות הכלכלית לארגנטינה. המדיניות הכלכלית שננקטה הושפעה על ידי רעיונות הנאו-ליברליזם, והתמקדה בצמצום ההתערבות הממשלתית במשק, הפרטת חברות ממשלתיות, וצמצום ההוצאה הציבורית. שר הכלכלה, חוסה אלפרדו מרטינס דה הוס (José Alfredo Martínez de Hoz), יישם תוכניות כלכליות שמטרתן הייתה לפתוח את הכלכלה המקומית להשקעות זרות ולסחר חופשי.

עם זאת, מדיניות זו הובילה לאבטלה גבוהה, סגירת מפעלים, והעמקת הפערים החברתיים והכלכליים. בעוד שמגזרים מסוימים, כמו המגזר הפיננסי, נהנו מהמדיניות החדשה, מעמד הביניים והשכבות החלשות סבלו מכך במידה רבה. כתוצאה מכך, הדיקטטורה הצבאית נתקלה בהתנגדות הולכת וגוברת מצד האוכלוסייה, בעיקר על רקע המצב הכלכלי הקשה.

המלחמה המלוכלכת

אחד המאפיינים המובהקים והאכזריים ביותר של הדיקטטורה הצבאית היה "המלחמה המלוכלכת" (La Guerra Sucia), תקופה שבה השלטון הצבאי ניהל מסע דיכוי שיטתי נגד כל מי שנחשד בהתנגדות פוליטית למשטר. תחת הכסות של מלחמה בטרור שמאלני, המשטר הצבאי ביצע הפרות זכויות אדם נרחבות: אלפי אנשים נעצרו, עונו, ונעלמו.

על פי הערכות שונות, כ-30,000 אנשים "נעלמו" בתקופת הדיקטטורה. הקורבנות כללו פעילי שמאל, סטודנטים, איגודי עובדים, ואפילו אנשים שלא היו מעורבים ישירות בפוליטיקה, אך נחשדו כמתנגדי המשטר. צורת הדיכוי הייתה אכזרית במיוחד: מעצרי לילה חשאיים, עינויים שיטתיים במתקני כליאה סודיים, והוצאות להורג ללא משפט היו חלק משגרת השלטון.

בנוסף, ילדים רבים נלקחו ממשפחותיהם ונמסרו לאימוץ למשפחות המקורבות למשטר, כדרך למחוק את הזהות הפוליטית של הוריהם. ה"נעדרים" (Desaparecidos) הפכו לסמל טראגי של התקופה הזו, ומשפחות רבות מחפשות את יקיריהן עד היום.

תנועת "האימהות של כיכר מאי"

בתקופה זו קמה אחת התנועות האזרחיות המפורסמות ביותר בארגנטינה – "האימהות של כיכר מאי" (Madres de Plaza de Mayo). התנועה החלה כאשר קבוצה של אמהות, שבניהן ובנותיהן נעלמו בידי המשטר, התכנסו בכיכר מאי בבואנוס איירס כדי לדרוש תשובות לגבי גורל יקיריהן. האימהות, לבושות בצעיפים לבנים עם שמות ילדיהן, הפכו לסמל להתנגדות ולמאבק למען זכויות אדם.

המשטר הצבאי ניסה בתחילה לדכא את התנועה באלימות, אך התנועה זכתה לתמיכה בינלאומית רחבה, והפכה למקור כוח עבור המתנגדים למשטר הן בתוך ארגנטינה והן מחוצה לה. עד היום, "האימהות של כיכר מאי" ממשיכות להיאבק למען חשיפת האמת על גורל הנעדרים ולהביא לדין את האחראים לפשעי הדיקטטורה.

המלחמה על איי פוקלנד: שירת הברבור של הדיקטטורה

בשנת 1982, בניסיון נואש להסיט את תשומת הלב מהבעיות הכלכליות והחברתיות, השלטון הצבאי החליט לפלוש לאיי פוקלנד (Malvinas), טריטוריה שנמצאת בשליטה בריטית מאז המאה ה-19 אך היסטורית נתבעה על ידי ארגנטינה. ב-2 באפריל 1982, כוחות צבא ארגנטינה כבשו את האיים, מה שהוביל למלחמה קצרה אך אינטנסיבית עם בריטניה.

המלחמה, שנמשכה רק 10 שבועות, הסתיימה בתבוסה צורמת עבור ארגנטינה. הצי הבריטי, בתמיכת כוחות נאט"ו, הצליח להחזיר את השליטה על האיים, והשלטון הצבאי הארגנטינאי ספג מפלה קשה. ההפסד במלחמה הוביל להעמקת הביקורת הציבורית על השלטון ולקריסת התמיכה בו.

סיום הדיקטטורה וחזרה לדמוקרטיה

לאחר התבוסה במלחמת פוקלנד, המשטר הצבאי נחלש משמעותית. הלחץ מבית ומחוץ גבר, והציבור הארגנטינאי דרש את סיום השלטון הצבאי ואת חזרתה של הדמוקרטיה. בנובמבר 1983, התקיימו בחירות דמוקרטיות לראשונה מאז ההפיכה הצבאית, ורואלף אלפונסין (Raúl Alfonsín) נבחר לנשיא.

עם חזרתה של הדמוקרטיה, החלו מאמצים נרחבים להעמיד לדין את האחראים לפשעי הדיקטטורה. בשנת 1985 התקיים משפט הגנרלים, שבמסגרתו נשפטו כמה מהמנהיגים הצבאיים הבכירים, כולל חורחה וידלה, על פשעיהם בתקופת שלטונם. חלקם נידונו לעונשי מאסר כבדים, אך חלק מהאשמים הצליחו לחמוק מעונש באמצעות חנינות שניתנו בתקופות שונות.

המורשת של שלטון הגנרלים

שלטון הגנרלים בארגנטינה הותיר פצע עמוק בחברה הארגנטינאית, פצע שעדיין לא הגליד במלואו. ההפרות החמורות של זכויות האדם, הכלכלה המרוסקת, והמלחמה הכושלת על איי פוקלנד הותירו צלקות עמוקות בחיי היום-יום של ארגנטינה.

ארגנטינה, שנאבקה לשקם את הדמוקרטיה שלה מאז שנות ה-80, ממשיכה להתמודד עם השפעות השלטון הצבאי. התנועות לזכויות אדם, כגון "האימהות של כיכר מאי", ממשיכות לפעול למען חשיפת האמת ולמען הכרה משפטית מלאה בפשעים שבוצעו.