• פורטל תרבות שורשים ועסקים לבני ובנות 50 פלוס

קשרי רוח - פסטיבל ישראל 2021 - ערב רביעי

בערב הרביעי של "קשרי רוח" ב- 15.6.21 יועלו היצירות הבאות:


'פשוטות' מאת רונן יצחקי בעקבות הסרט "בירושלים" של דוד פרלוב


ב-1963 יצר הבמאי דוד פרלוב את בירושלים. את הפרובוקציה בסרט סיפקה אישה חרדית אלמונית, שלימים נודעה כזלדה המשוררת. "כל קבצן זה אולי המשיח", אמרה כשהיא מספרת על ירושלים של המדרש ושל המציאות.

הסרט שמתעד משיחים פוטנציאליים, קבצניה של העיר, לא היה לרוח "שירות הסרטים הישראלי" שדרש את צילומו מחדש, מה שהוביל למחאות שבעקבותיהן הותרה הקרנת הסרט.

הכוריאוגרף הירושלמי רונן יצחקי מציב במרכזה של היצירה קבוצת נשים – משיחות בפוטנציה, פליטות, קבצניות המבטאות בגופן את הטלטלה, הניגודיות והקונפליקטים שעולים מתוכה של העיר הזאת כמו גם הבקשה לאיזון.


'עֲזָאזֵל' מאת גיבסון בר-אל וקבוצת תיאטרון 'סמרטוט' בעקבות הפסל "הוא הלך בשדות" של יגאל תומרקין


ב-67' יצר יגאל תומרקין את הפסל הוא הלך בשדות כמחווה צינית לספר הנושא את אותו שם מאת משה שמיר. החייל המתכתי, המפלצתי והגרוטסקי של תומרקין עומד בניגוד לאורי, דמות הצבר הלוחם מספרו של שמיר.

בעקבות תומרקין בוחנים היוצר גיבסון בר-אל וקבוצת תיאטרון סמרטוט את מה שדרך נקודת מבטם נתפס כהתרסקות היסטורית של דמות החייל ההרואי והתכנסותה אל תוך תבנית אדם-לוחם-מכונה. ארבעה פרפורמרים יציפו שאלות בדבר הליכה מתמשכת בשדות חרוכים ויגעו בתפיסות חברתיות-מקומיות המחזקות לדעתם את שליחת הבנים והבנות אל שדות הקטל.


איציק ויינגרטן וגליה פרדקין בעקבות אלזה לסקר-שילר


המשוררת, הסופרת והציירת היהודייה-גרמניה אלזה לסקר-שילר (1945-1869), מהמשוררות הבולטות בגרמניה, הייתה ידועה בסגנון חייה הבוהמייני. ב-1933 היא נאלצה לברוח מגרמניה. ב-1938 עלתה לישראל ואת שנות חייה האחרונות העבירה בירושלים בבדידות ובשיברון לב. ליא קניג, הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי, עולה על הבמה ופוגשת את לסקר-שילר בדמות בובה עוצמתית ומלאת חיות, ומשוחחת עימה שיחה כנה וגלויה על הזדקנות, על יצירה ועל געגועים לארץ מולדת ולאהבות שכבר אינן.

'היכן אני נמצאת' רונה קינן בעקבות אורלי קסטל-בלום


"דולי סיטי" של אורלי קסטל-בלום חולל מהפכה בעולמה של רונה קינן כשקראה אותו ל בגיל 12. ביצירה שמשלבת קטעי קריאה, שירים מולחנים וקולאז'ים של ווקאל וסאונד, תשייט קינן בעולמות האבסורדיים של שלוש דמויות נשים מספריה של קסטל-בלום: הדוברת מ"היכן אני נמצאת" (1990), לוסיה מ"הרומאן המצרי" (2015) ודולי מ"דולי סיטי" (1992), ותנסה לענות על השאלה שנוכחת תמיד בעומק כתיבתה של קסטל-בלום – היכן אני נמצאת?


'שני צדדים לקנבס' מאת אגי משעול בעקבות מנשה קדישמן


המשוררת אגי משעול יוצרת בעקבות מי שהיה חברה לאמנות ולנפש - מנשה קדישמן. בביתה תלויים ציורים שנתן לה כאשר בחזית הציור המוגמר, אך בצידו האחורי מסתתרים רישומים או ציורים אחרים, משוחררים, כמו קריצות פרטיות.

שני צדדים לקנבס מתייחס לצדדים החבויים, האחוריים, של השיר הנקי והמוגמר המתפרסם בספר לעומת הערות, הרהורים וטיוטות הכתובים בדיו אדומה שמתעלמת מהדיו השחורה של הדפוס הסופי.


'רפיון' נעה דר בעקבות הוידיאו "נערת הרוגטקה" של תמר גטר


הכוריאוגרפית נעה דר נמשכה לחיבור שיצרה תמר גטר בין תנועת המתיחה של הקלע לבין מתיחת הזמן בעבודת הוידיאו "נערת הרוגטקה" שבה נערה פצועה מטילה אבן קלע אל עבר דמות שנמצאת מחוץ לפריים. הסצנה, שלקוחה מסרט קונג-פו ואורכת במקור שניות בודדות, הופכת באמצעות מניפולציה ממוחשבת לפעולה שנמשכת 8 דקות.

עבודת הסולו שלה נוטלת מרכיבי התרחשות מהווידיאו, ונעה על ציר שנמתח בין קצוות של זקיפות ורפיון, התקדמות ונסיגה, צבירה והתרוקנות, התגוננות ותקיפה ותנועה ועצירה.


'לסיים במ"ם סופית' שיר גולדברג בעקבות השיר "האמנם" מאת לאה גולדברג


ביצירה חדשה, חווייתית, הומוריסטית וביקורתית, עוסקת הבמאית שיר גולדברג בהיררכיה ובהדרה המגדרית שמייצרת השפה העברית ה"סקסמניאקית", כפי שכינתה אותה יונה וולך.

השיר "האמנם" של המשוררת לאה גולדברג מלווה אותה מאז ימיה כנערה, ובעבורה הוא ביטוי אולטימטיבי לחוויה של אישה את עצמה בכאב, בעונג, ביושר ובכנות. בהשראת השיר ובהשראת דמותה פורצת הדרך של לאה גולדברג, נוגעת שיר גולדברג במשאלה לחוות קיום נשי משוחרר ואמיץ אל מול הבניות חברתיות. ב"לסיים במ"ם סופית" היא תוהה אם גם כשאנחנו חולמות ומדמיינות בעברית אנחנו מאמצות אוטומטית את צורת הזכר, ולמעשה מונעות מעצמנו בצורה לא מודעת ליצור מציאות אחרת בעבורנו כנשים וכחברה.


'דיבוב ריק' מרים נאה וניר סגל בעקבות "מעיל המדבר" של בית האופנה משכית


ב"דיבוב ריק" האמנים ניר סגל ומרים נאה מתחקים אחר "מעיל המדבר", פריט האופנה האייקוני שעוצב על ידי בית האופנה הישראלי משכית.

את משכית הקימה רות דיין בחסות הממשלה ב-1954 כפרויקט חברתי שמטרתו להפוך כישורי מלאכה של עולים חדשים למקור פרנסה תוך ייצור קו אופנה לאומי. את מלאכת האומנות המסורתית של העולים שילבה משכית עם אלמנטים אופנתיים שהושפעו מתפיסות מודרניות דוגמת זרם הבאוהאוס, ואלה קיבלו ביטוי בהדפס, בחומר ובטכניקה.

"מעיל המדבר" של משכית נושא היסטוריה פוליטית מורכבת, וטומן בחובו שאלות על זהות, על מלאכה ועל אמנות. בעבודת וידיאו מקורית סגל ונאה טווים למעיל נרטיב אלטרנטיבי שחושף הן את בעלי התפקידים שמפעילים את המנגנון ובו בזמן מופעלים על ידו, והן את המתח שבין יצירה מוגמרת לבין תהליך הייצור שלה.



Blueprint דן רוברט להיאני בעקבות בניין "כלל" שתוכנן על ידי האדריכל דן איתן

אמן הווידיאו דן רוברט להיאני הגיע לקומתו ה-12 של בניין "כלל" כדי לעבור טיפול בקליניקת אוסטאופתיה. במסע אישי של חיפוש אחר קשר, בית וריפוי הוא נפגש עם מצבו הרעוע והמתפורר של הבניין, ותהליך האיחוי הפרטי שלו נכרך עם החרדות, עם המכאובים ועם ההזנחה של הבניין.

בעבודת וידיאו חדשה הוא מותח קווים מקבילים בין סדרת הטיפולים שעבר לבין הצורך של הבניין בטיפול. כפי שהאוסטאופתית חוקרת את גופו, כך גם הוא חוקר את הבניין, ממפה אותו, מקשיב לו, ומזהה את האזורים הכאובים שבו. באמצעות התערבות פיסולית, פרפורמטיבית ופואטית הוא מתבונן בבניין ברתיעה ובחמלה, ועורך טקס של ריפוי בין אדם לבניין, בין אדם לעיר, ובין אדם לצדדים הסדוקים שבו.


'כל כך הרבה לבן' מאת שמעון בוזגלו ומתן אמסלם בעקבות האמן רן הררי


"הצייר רן הררי (2020-1944) היה החבר הכי טוב שלי במשך 25 שנים, עד מותו, והאיש המשמעותי ביותר בחיי. Ecce Homo, הנֵה האיש שבתחילת היכרותנו גרם לי סופית, אחת ולתמיד, להאמין לאמנות מופשטת ולאהוב אותה, והנֵה האיש שלא הבדיל מעולם בין תוכן לצורה: היינו הך הם היו בשבילו." המשורר שמעון בוזגלו על חברו רן הררי.

בעקבות מותו של חברו הטוב החליט בוזגלו לכתוב מחזור שירים ברוח שהנחיל לו הררי – צורה יוצרת תוכן. בהשראת יצירתו של הררי והשירים שכתב בוזגלו בעקבותיה, יצר הבמאי מתן אמסלם קולאז' בימתי שמורכב מהטקסטים, מדימויים, ממוזיקה ומתנועה – יומן חי של אדם שכמו נזכר במה שהיה בחייו ובמה שלא היה בהם.

(15.6.21, 20:30, אולם רבקה קראון, תיאטרון ירושלים)


פסטיבל ישראל, ירושלים 2021, ה-60 במספר, יתקיים השנה בתאריכים 3-19 ביוני ברחבי ירושלים.


קרדיט:


בתמונה העליונה - פסטיבל ישראל, עגל הזהב, רע מוכיח, דנה דיסטורשן

בתמונה התחתונה - פסטיבל ישראל, עגל הזהב, אהוד בנאי, צלם: אלדד שושן



3 צפיות0 תגובות