ללא ספק אייכמן הוא סמל של רוע, אחד מהאדריכלים של הפתרון הסופי. הוא הדמות המזוהה ביותר עם שינוי השיח הישראלי הקשור לשואה והבאתו אל המיינסטרים הישראלי. קשה להפריז בדמותו הנכלולית, החל מראש המחלקה היהודית בגסטפו ועד תכנון וביצוע באמצעות קומנדו אייכמן את השמדתם של יהודי הונגריה.
למרות הרקורד המפוקפק, מסיבה לא ברורה הוא נתפס כפקיד אפרורי שמילא פקודה. חנה ארנדט עליה השלום קבעה, שהוא הסמל של הבנאליות של הרוע. בשל מראהו הממושקף ולא מאיים, רבים ראו בו לא יותר מביורוקרט. שישים שנה אחרי, החלק החסר במשפט נחשף.
אייכמן, שהיה אדם חשדן ושמרן, החל להתראיין לעיתונאי הולנדי בארגנטינה במטרה להכחיש את פשעי הנאצים. אולם, בניגוד למטרה המקורית, אייכמן החליט להתוודות בקולו, במשך מאות עמודים על מעשיו ואף להתרברב בהם. למרות שהתובע גדעון האוזנר רצה להשתמש בתמלילים, בית המשפט מסיבה כלשהי סירב.
בטלוויזיה, כאן 11 ביצעו שחזור יוצא דופן לדברים אלו. אייכמן נשמע נלהב, אידיאליסט, מתגאה ברציחת היהודים לתדהמת הנוכחים, והאדם שהיה כמו חפרפרת במשפט נראה חי ונחוש מתמיד. אם נתעלם כרגע מהסרט שיעובד בהמשך לסדרה, הרי שדבריו של אייכמן מעמידים את התיאוריה שהגרמנים היו שותפים פסיביים בסימן שאלה. קשה להפריז במחויבות שלהם לפתרון הסופי.
הסרט עצמו יעיל ומעניין, והוא מצליח לשחזר בדיוק רב את הקלטות. ההישג של להוציא אותן מחשכת הארכיון, הוא לא פחות מפנומנלי. לצד משחק מעולה, ישנה הרגשה שדמותו של סאסן נשכחת ונעלמת. הסרט נמשך שעתיים בלבד ומצליח להתפזר על פני יותר מדי נושאים, אבל חשיבותו ההיסטורית כה גדולה שניתן לסלוח על כך.
אייכמן חוזר אל לב הזירה הציבורית, הפעם שמונים שנה אחרי השואה, בצבע ובאופן בלתי מצונזר אל לב הקהל היהודי שצופה בו בבית קולנוע בישראל. האדם שניסה להכחיד את העם היהודי ונכשל, סוף סוף מגלה את פרצופו האמיתי ומאפשר דיון היסטורי ישן, אבל מנקודת מוצא חדשה לגמרי.
Comments