מאפיה היהודית, על אף שהייתה קטנה יחסית לתרבויות פשע אחרות, הייתה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של הפשע המאורגן בארה"ב במאה ה-20. בעוד שהמאפיה האיטלקית הייתה דומיננטית, שני מאפיונרים יהודים הצליחו לבלוט בזכות התעוזה, הכריזמה, והכוח שלהם. הם הפכו לאגדות בעולם התחתון – מאיר לנסקי ובאגסי סיגל.
מאיר לנסקי: מוח הפשע היהודי
מאיר לנסקי נחשב לאחד המוחות המתוחכמים והחזקים ביותר בתולדות הפשע המאורגן האמריקאי. הוא נולד ב-1902 בפולין וגדל בניו יורק, שם פיתח את כישוריו והחל את הקריירה שלו בעולם הפשע. בניגוד לרבים מהמאפיונרים שהעדיפו כוח פיזי ואלימות, לנסקי היה אסטרטג פיננסי מבריק. הוא הבין את החשיבות של כסף בניהול פשע, וכבר בגיל צעיר ניהל רשת הימורים וסחיטת כספים שהייתה מהגדולות בארה"ב.
לנסקי היה שותף בכיר ל"לוקי לוצ'יאנו", מאפיונר איטלקי בכיר, והם הקימו יחד את ה"סינדיקט הלאומי", מערכת מורכבת לניהול הפשע המאורגן על בסיס עקרונות עסקיים. לנסקי נודע בכך שהצליח להפוך את הפשע המאורגן לרווחי מתמיד דרך שליטה בשוק ההימורים והברחות האלכוהול בתקופת האיסור (הפרוהיביציה). הוא גם היה זה שקידם את הלבנת הכספים והפיכת עסקי הפשע ל"חוקיים" ככל האפשר.
עם השנים, לנסקי פנה גם לעסקי בתי הקזינו בהוואנה ובלאס וגאס, והצליח להפוך את עסקי ההימורים למפעל עצום. עד היום הוא זכור כמאפיונר שהפך את הפשע ל"מקצוע", לא רק באמצעות כוח אלא גם בעזרת חכמה פיננסית.
לנסקי היה ידוע ביכולתו לחמוק מהחוק, בעיקר בשל חכמתו הפיננסית. במהלך תקופת האיסור על מכירת אלכוהול, הוא ניהל רשתות הברחה והימורים, ותוך זמן קצר הפך לאחד האנשים החזקים בארה"ב, למרות שלא תמיד היה ידוע בציבור הרחב. לנסקי שלט על רשתות הימורים לא רק בארה"ב אלא גם בהוואנה, קובה, שם ניהל בתי קזינו ובתי מלון בשיתוף פעולה עם השלטונות המקומיים.
העובדה שהוא הצליח לשמור על פעילותו הרווחית במשך עשורים מבלי להיתפס על ידי הרשויות האמריקאיות הפכה אותו לאגדה. נאמר עליו שהוא היה "מאפיונר מושלם" – אדם שידע לנהל את עסקיו מבלי להסתבך יותר מדי בפשעים אלימים, ובמקביל ניהל יחסים עסקיים עם המאפיונרים הגדולים ביותר, כולל אל קפונה.
במשך שנים, לנסקי ניהל השקעות חוקיות במקביל לפעילותו בעולם הפשע, מה שעזר לו לבנות דימוי של איש עסקים לגיטימי. בשנותיו המאוחרות, כשנמלט לארץ ישראל במטרה לחמוק מרשויות ארה"ב, לנסקי ביקש מקלט בישראל על פי חוק השבות, אך בקשתו נדחתה. בסופו של דבר הוא חזר לארה"ב, שם נפטר בגיל 80 ב-1983 מבלי שהורשע בעבירות חמורות.
באגסי סיגל: הגנגסטר המפואר שהקים את לאס וגאס
בנג'מין "באגסי" סיגל, שנולד ב-1906 בניו יורק למשפחה יהודית ענייה, הפך לאחד המאפיונרים המפורסמים ביותר בארה"ב. הוא החל את דרכו כפושע רחוב, אך עם הזמן הפך לאחד הגנגסטרים האלימים והנחושים ביותר. סיגל היה שותף קרוב ללנסקי, אך בניגוד לו, סיגל היה ידוע באופיו הראוותני והבלתי צפוי. הכינוי "באגסי" נבע מהטירוף בעיניו כשכעס, והפך לסמל לכריזמה המסוכנת שלו.
סיגל עשה את שמו בעולם התחתון כאשר היה אחראי על חיסולים עבור המאפיה ועל ניהול רשתות הברחת אלכוהול והימורים בתקופת הפרוהיביציה. הוא היה איש פעולה נועז, ולא פחד מהשלכות מעשיו. אך ההישג הגדול ביותר שלו היה ללא ספק הקמתו של לאס וגאס כעיר הבידור וההימורים הגדולה בעולם.
ב-1946, סיגל הקים את מלון "פלמינגו" בלאס וגאס, הראשון מסוגו בעיר, והפך את לאס וגאס למרכז ההימורים והבידור שהיא היום. אבל כמו כל דבר בחייו של סיגל, גם סיפורו הסתיים בטרגדיה. אחרי שנים של השקעות כבדות בפרויקט, וחשדות שגנב כספים מהמאפיה, סיגל נורה למוות ב-1947 בביתו בקליפורניה.
בנג'מין "באגסי" סיגל, לעומת לנסקי, היה טיפוס אחר לגמרי – אלים, חסר רחמים, אך גם חולם. הוא נולד למשפחה יהודית ענייה בברוקלין והחל את דרכו כפושע רחוב. מההתחלה היה ברור שהוא נועז, אולי יותר מדי. הוא לא פחד מכוח או מאיומים, ואולי זו אחת הסיבות לכך שהוא הפך לאחת הדמויות הדומיננטיות בעולם התחתון של ניו יורק ולימים של לוס אנג'לס ולאס וגאס.
בשנות ה-30, סיגל עבר ללוס אנג'לס, שם הפך לדמות בולטת בעולם הפשע של החוף המערבי. הוא לא רק ניהל את העסקים של המאפיה, אלא גם התערב בחיי החברה הזוהרים של הוליווד. סיגל היה מוקף בכוכבי קולנוע, נשים יפות ובעלי השפעה, והפך לגנגסטר שהיה ידוע לא רק בזכות כישוריו בתחום הפשע, אלא גם בזכות הכריזמה שלו והיכולת להתחבר עם האליטה החברתית של לוס אנג'לס.
כפי שכתבנו, למרות שהפלאמינגו הפך למיזם מצליח בטווח הארוך, ההשקעה הכספית האדירה שלו בפרויקט גרמה לבעיות חמורות עם המאפיה. סיגל נחשד בכך שגנב כסף מהמאפיה כדי לממן את הפרויקט. בשנת 1947, לאחר שמאבקי הכוח סביב הפרויקט התגברו, באגסי סיגל נורה למוות בביתו בבוורלי הילס, רצח שנותר בלתי מפוענח עד היום, אם כי רבים משערים שהמאפיה הייתה מעורבת בכך.
ההבדלים ביניהם
בעוד שמאיר לנסקי היה המאפיונר שידע לנצל את הפשע ככלי להשגת כוח והשפעה פיננסית בצורה חכמה ומחושבת, באגסי סיגל היה מונע יותר מכוח ותעוזה. לנסקי היה מאחורי הקלעים, מפעיל מערכות שלמות ללא חשיפה, בעוד סיגל פעל בחזית, משדר עוצמה ויוקרה.
שניהם, בדרכם הייחודית, השאירו חותם עצום על העולם התחתון האמריקאי. לנסקי הראה כיצד ניתן להפוך פשע לארגון מסודר שמבוסס על כלכלה ואסטרטגיה, בעוד סיגל הוכיח שניתן להפוך חלום נועז למציאות, גם אם הסוף היה טרגי.
המורשת של שני המאפיונרים הללו נמשכת עד היום. לנסקי נחשב לדמות מרכזית במבנה הפשע המאורגן באמריקה, וסיגל נחשב לאבי לאס וגאס המודרנית – עיר ההימורים הגדולה בעולם, שנבנתה מתוך החזון המופרע שלו.
Comments