כותרת: שלושה סרטי אימה בלתי נשכחים כמו "הניצוץ" – הטרור שבנפש ובמסתורין

הסרט "הניצוץ" (1980), בבימויו של סטנלי קובריק ומבוסס על הרומן של סטיבן קינג, נחשב לאחד מסרטי האימה הגדולים בכל הזמנים. לא רק בשל האווירה המאיימת והקולנוע המרהיב, אלא גם בזכות היכולת שלו לשחק על גבולות השפיות האנושית, המסתורין והחרדה הקיומית. בדומה ל"הניצוץ", ישנם כמה סרטים בקולנוע האימה שמעמיקים לתוך הנפש, משתמשים באלמנטים פסיכולוגיים וחזותיים כדי להפעיל לחץ רגשי וחרדה על הצופים. הנה שלושה סרטים דומים באווירה וביכולת ליצור אימה דרך המסתורין והשפיות.

1. רוזמרי'ז בייבי (1968) – אימה פסיכולוגית במיטבה

בימויו של רומן פולנסקי, "רוזמרי'ז בייבי" (תינוק של רוזמרי) נחשב לאחת מיצירות האימה הפסיכולוגיות החשובות ביותר. הסרט עוקב אחר רוזמרי וודהאוס (מיה פארו), אישה צעירה שנכנסת להיריון תחת נסיבות מוזרות, בעוד שסביבה מתחילים לקרות דברים מטרידים ומסתוריים. ככל שהעלילה מתקדמת, רוזמרי מתחילה לחשוש שחייהם של חבריה הקרובים ושל בעלה כרוכים בטקסים שטניים ובקונספירציות על טבעיות.

מה שמייחד את הסרט, בדומה ל"הניצוץ", הוא השימוש החכם בהיבטים פסיכולוגיים כדי לעורר תחושת חרדה מצטברת. הסרט אינו נשען רק על אלמנטים פיזיים של פחד, אלא גם על אי הידיעה המתמדת האם מה שרוזמרי חווה הוא אמת או הזיה. המתח נבנה לאט, כאשר הצופה מלווה את הדמות הראשית דרך המסע הרגשי המטריד שלה, עד לרגעי השיא בהם המציאות האפלה והנוראית מתבררת.

מה לוקחים מהסרט: "רוזמרי'ז בייבי" מוכיח שאימה לא חייבת להתבסס על קפיצות הפחד (jump scares), אלא יכולה להיבנות לאט וביסודיות על רקע של פרנויה ואובדן השפיות.

2. המכשפה (2015) – אימה דרך הבידוד והפחד מהלא נודע

"המכשפה" של הבמאי רוברט אגרס הוא סרט אימה היסטורי, המתרחש במאה ה-17 בניו אינגלנד. הסרט עוקב אחר משפחה נוצרית אדוקה שמגורשת מקהילתה וצריכה להתמודד עם חייהם בבידוד בשולי היער. בהדרגה, הם מתחילים להאמין שכוחות על טבעיים פועלים נגדם, במיוחד כאשר אחד מילדיהם נעלם בצורה מסתורית.

"המכשפה" נבדל מסרטי אימה רבים בכך שהוא משלב אווירה תקופתית מדויקת עם תחושת אימה מצטברת שמתעצמת מתוך הפחד מהלא נודע. כמו "הניצוץ", הוא משתמש בבידוד הפיזי והנפשי של הדמויות כדי לשדר תחושת ניכור ופחד, כאשר הצופה נותר תוהה האם האימה היא תוצאה של כוחות על טבעיים או פשוט תוצאה של התפרקות נפשית. הסרט מאופיין באיטיות מתוחכמת ובתחושת אי-נוחות מתמשכת שמגיעה לשיאה באחד הסיומים הבלתי נשכחים בז'אנר.

מה לוקחים מהסרט: "המכשפה" מדגים כיצד בידוד, פחד תרבותי וכוחם של האמונות הטפלות יכולים להפוך לאימה טהורה. האימה כאן נובעת מהמפגש בין האדם לטבע הפראי והבלתי מובן, שבו הגבול בין מציאות להזיה הולך ומיטשטש.

3. תברח (2017) – אימה חברתית עם נגיעה פסיכולוגית

תחת בימויו של ג'ורדן פיל, "תברח" הפך לתופעה תרבותית ולסרט אימה מודרני שחודר עמוק לשאלות של גזע, זהות ומעמד חברתי. הסרט עוקב אחר כריס, גבר אפרו-אמריקאי שמבקר בבית הוריה הלבנים של חברתו לראשונה. מה שמתחיל כסיטואציה מביכה על רקע מתחים גזעיים סמויים, מתפתח לסיפור מטריד שבו מתגלות תכניות מרושעות ומניפולציות פסיכולוגיות שמערערות את נפשו של כריס.

בדומה ל"הניצוץ", גם "תברח" משחק עם גבולות השפיות והפסיכולוגיה של הגיבור. הסרט משתמש במתח הנובע מהפערים החברתיים והתרבותיים כדי לבנות תחושת אי-נוחות הולכת וגוברת, כשהוא עוסק בנושאים קשים כמו גזענות וסוגיות זהות בדרכים חדשניות ומפתיעות. הסיפור מתנהל בצורה שמצליחה להיות גם פוליטית וגם מטלטלת נפשית, כאשר הצופה, יחד עם הגיבור, נותר בספק לגבי המניעים והכוונות האמיתיות של הדמויות.

מה לוקחים מהסרט: "תברח" מצליח להפוך סיטואציה חברתית לכאורה רגילה לסיוט פסיכולוגי עמוק, ומוכיח שאימה יכולה לצמוח גם ממתח חברתי ותרבותי ולא רק מעל-טבעי.