top of page
  • לוטן דיקר

המשך 1 ידועים לשמצה: רוצחים סדרתיים בימי הביניים, ולאד צפש, לוטן דיקר, 2023


ראשית חייו של ולאד צפש- ילדותו של שליט שיהפוך להיות רודן אכזר

איש אינו יודע מתי נולד ולאד צפאש. יש עדויות שונות לשנה המדויקת. מרבית המסמכים הושמדו עם הפלישות העות'מאניות וההשערות כל כך מנוגדות, שהן כנראה לא מדויקות. הטווח הוא די גדול, מעריכים בין 1429 ל-1436, כל היסטוריון מתעקש על שנה אחרת.


מקום הולדתו ברומניה, אביו ולאד דראקול השני חי בבית מפואר במחוז ולאכיה בטרנסילבניה. במחוז זה חיו סקסונים מגרמניה, פליטים של האימפריה הרומית המזרחית, שהייתה נתונה במלחמות אין סופיות. הם היו חלק חשוב מילדותו והשפיעו על חינוכו.


ולאכיה הייתה מקום בו היה עירוב גדול של תרבויות, הונגרים, רומנים, גרמנים, כולם נאמנים למלך ההונגרי. הם היו נוצרים קתולים, עירוב של תרבויות ומנהגים, מאכלים וריחות. כל השבטים לא אהבו את התורכים, קנאים לאמונה הנוצרית שלהם.


האיום הלך וגדל, המלך העו'תמאני הלך והתחזק בדרום, כאשר הוא כובש שטחים נרחבים ומנצל את היחלשות האימפריה הרומית הקדושה. הוא כרסם ביוון של ימינו, התקדם עם צבאות עצומים, שהיו בנויים מעשרות אלפי חיילים מכל רחבי האימפריה. התורכים היו אכזריים לאלו שהתנגדו להם, הם השמידו עיירות שלמות והפכו אותן לערי רפאים, עדות למי שיעז להתנגד להם.


אלו שנכנעו היו צפויים גם לגורל אכזרי. מעבר למס גולגלת לסולטן, שהיו צפויים לשלם הם היו נתונים למשטר שלקח את בניהם הטובים ביותר. החיילים היו נכנסים לכפרים ומרכזי האוכלוסין והיו בוחרים את הילדים החסונים ביותר מגיל 9 ועד עשרים והיו מומרים לאיסלאם, על מנת לגייסם לצבא. הם הפכו ליחידת עילית והיו ראשונים להילחם בכל קרב, בזכות המיומנות שהם השיגו באימונים מפרכים והרבה דם שנשפך.


הם הצטרפו ליחידות העילית של הסולטן, שירות קשה שכלל חינוך אכזרי ואלים מאוד. לאחר שירותם, אם הם היו שורדים אותו, הם היו הופכים לדיפלומטים ואנשי חוץ של הממשל המרכזי. עשרות אלפי נוצרים הומרו בשיטה הזו רובם יוונים, רוב הלוחמים לא שרדו מעבר לגיל שלושים.


חילות של לוחמים נאמנים וחיל פרשים מהיר ומיומן, הצליח להגיע לפתחי סרביה, שהיוותה יריב לא שקול ללוחמיו של הסולטן. בקרב קוסובו ב-1389 הלוחמים התורכים הוכיחו את יעילותם והבלקן נפרסה בפני הפרשים המעולים. היריבים העוצמתיים ביותר שנשארו היו ההונגרים, שנתמכו על ידי קואליציה של מדינות נוצריות שעוד התנגדו לסולטן.


גם בוסניה סבלה מגורל זהה. אומה חקלאית, שהייתה מחולקת לנסיכויות לא היוותה תחרות לעות'אמנים. הנוצרים שנותרו וסירבו להתאסלם נשאו עיניהם להונגריה, שמלכה זיגמונד מלוקסבורג החליט להקים מיזם שיהווה משקל נגד לתורכים ושינוי מגמה למדינות הצלב.


הוא הקים מסדר, בשם מסדר הדרקון. הוא כלל מספר מצביאים נוצרים כמו פיפו ספאנו האיטלקי, גנרל מוכשר וחבר של זיגמונד והמלך אלפונסו ממלכת אראגון. החשוב מבניהם היה אביו של ולאד, שנשא את השם דראקול. הכינוי שלו היה הדרקון הקטן והזהות שלו נגזרה מהחברות במסדר.


הפוליטיקה של הבלקן באותם ימים, הייתה ערבוב בין מדינות קרובות ורחוקות, שלכולן מטרה אחת והיא שמירה על זהותה הנוצרית של אירופה המזרחית. הכול נגזר ממשימה זו. וולאכיה בשל מיקומה הגיאוגרפי הייתה מרכיב כה חשוב ומרכזי בפאזל הנרקם בין אלבניה, בולגריה, ונציה ועוד מדינות, שפחדו מן הפולש המוסלמי שעמד עם צבאותיו על גבולן.


ולאד צפש היה קשור במיוחד לאחיו ראדו, שניהם אהבו את אותם דברים. שניהם היו לוחמים מצטיינים, צלפים וחסונים. ולאד צפש, קיבל חינוך מעולה, היה לו מורה לשפות והוא ידע לפחות חמש. הידע היה חיוני עבורו, לרקום בריתות כנגד הפולש עם הקואליציה הנרקמת. בגיל 11 הוא היה אחד מהפרשים הטובים בממלכה, הוא ידע לצלוף תוך כדי רכיבה במטרות רבות. אביו חינך אותו לאמונה נוצרית יוקדת, יש האומרים שהשביע אותו לשנאה כנגד המוסלמים. הוא אמר לבנו, שהנצרות עומדת בפני סכנה ועליו להגן עליה בכל מחיר.


אביו ולאד השני לא עמד בסטנדרטים שהציב לבנו. אחרי מאבקים רבים בתמיכת ההונגרים, הוא כרת ברית עם התורכים. צפש לא ראה זאת בעין יפה והרגיש שאביו בוגד בערכים עליהם חונך. הסולטן מוראד השני, שילם תמורת הברית עשרת אלפים מטבעות זהב ושלח אל ולאכיה חיילים רבים כברית הגנה.


מוראד השני ידע שבן בריתו בוגד במסדר הדרקון, שבדיוק ארגן מסע צלב כנגד התורכים. אולם מנהיג המסדר זיגמונד מת והותיר את מאבק הירושה פתוח למזלו של ולאד, שנחסכה ממנו מלחמה כנגד איחוד של מדינות נוצריות עם צבאות גדולים.


יאנוש הוניאדי, שמונה כעוצר על ידי האצילים, ידע לשכנע את ולאד ולהזכיר את התחייבויותיו כלפי עמיתיו הנוצרים. ולאד לא השתכנע לחלוטין, הוא היה אדם נהנתן, שנהנה ממטבעות הזהב שהומטרו עליו. אולם הוא הגיע להסכם, שלפיו הברית אינה תמיכה אקטיבית בצבא הסולטן, אלא מתן אישור לעבור באדמותיו בלבד. הסולטאן התורכי רתח מההחלטה של ולאד, אולם הוא סירב להאמין להפצרות רבות, שטענו שאין להאמין לנסיך הרומני, הוא החליט שהוא נותן לברית המוזרה הזו הזדמנות.


ב-1442 מוראד הסולטאן, החליט לזמן את ולאד לחצר הסולטאן, שם הוא דרש ממנו אקט של נאמנות, שהיה מאוד מקובל באותם ימים. להשאיר אצלו את שני בניו הצעירים, כערבון לנאמנות. ראדו וולאד צפש, יתארו מאוחר יותר את המאורע הזה כטראומתי ביותר בחייהם. כה טראומתי, עד שהוא יעצב את אישיותם ויכניס לה ממד אפל. מאדם חופשי, ששלט ביד רמה באלו שכפופים לו הוא הפך לשבוי, שלא אחראי לגורלו אצל שליט זר. וגרוע יותר, אביו ויתר עליו עבור מנעמי השלטון, אדם שהוא בטח בו במשך חייו הקצרים.

ראה גם:

8 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page