כשמדברים על מלכי אנגליה, הדמויות שעולות בראש הן לרוב אליזבת הראשונה, הנרי השמיני, וויליאם הכובש או ריצ'רד לב הארי. אך ההיסטוריה של אנגליה רצופה גם במלכים פחות מוכרים, אך בעלי סיפורים מרתקים ומלאי השראה. אחד מהם הוא המלך אדמונד השני, הידוע בכינויו אדמונד "איירונסייד" (Edmund Ironside), ששלט לתקופה קצרה אך משמעותית במאה ה-11, בשנים שבהן אנגליה עמדה בפני כיבוש נורדי משמעותי.
פתיחה: התקופה לפני מלכותו של אדמונד איירונסייד
כדי להבין את חשיבותו של אדמונד איירונסייד ואת האתגרים שעמדו בפניו, יש לחזור לתקופה הסוערת שבה הוא עלה לשלטון. בתחילת המאה ה-11, אנגליה הייתה מדינה שסבלה ממתקפות נורדיות בלתי פוסקות. המלך את'לרד השני, אביו של אדמונד, נאלץ להתמודד עם איום נורדי משמעותי שהוביל לשורה של כישלונות פוליטיים וצבאיים.
הנורדים, בראשותו של מלך דנמרק סוון פורקבארד, החלו בפשיטות חוזרות ונשנות על אנגליה, כאשר הכוונה הייתה לא רק לשדוד את הממלכה, אלא גם לכבוש אותה. סוון הצליח להשתלט על חלקים משמעותיים מאנגליה, והמלך את'לרד, הידוע בכינויו "את'לרד חסר העצות" (Ethelred the Unready), נאלץ לברוח לנורמנדי בשנת 1013.
עם זאת, לאחר מותו הפתאומי של סוון פורקבארד בשנת 1014, את'לרד חזר לשלטון, אך תקופת מלכותו השנייה לא הייתה קלה. אנגליה הייתה קרועה במאבקים פנימיים בין נאמניו לבין תומכי בנו של סוון, קנוט הגדול, והמצב הפוליטי היה מתוח. במהלך התקופה הזו, אדמונד, בנו של את'לרד, החל להבליט את עצמו כלוחם עז ומנהיג בעל שאיפה להחזיר את יציבות הממלכה.
עלייתו של אדמונד לשלטון
בשנת 1016, לאחר מותו של אביו, את'לרד, עלה אדמונד לשלטון כמלך אנגליה. אך מלכותו לא הייתה מובטחת. קנוט הגדול, בנו של סוון, היה נחוש להמשיך את מסע הכיבוש שהחל אביו ולתפוס את כס המלכות האנגלי. המאבק בין שני המנהיגים הפך להיות מאבק לחיים ולמוות על עתידה של הממלכה.
כבר מתחילת שלטונו של אדמונד, היה ברור שהוא אינו מלך שיכנע ללא קרב. כינויו "איירונסייד" נובע מכוחו הפיזי ומהיכולת הבלתי רגילה שלו לעמוד בפני מכות נורדיות בלתי פוסקות. הוא התגלה כמצביא אמיץ ונחוש שהוביל את כוחותיו בקרב פעמים רבות, למרות הפערים העצומים בכוח אדם ובמשאבים.
קרבותיו של אדמונד נגד קנוט
אדמונד נלחם נגד קנוט בחמישה קרבות עיקריים, כשבכל אחד מהם הוא הוכיח את עוז רוחו ונחישותו. אחד הקרבות הבולטים היה קרב ברנטפורד (Battle of Brentford), שבו אדמונד הצליח להכות את כוחותיו של קנוט ולהשיג ניצחון חשוב, אך כוחותיו נפגעו קשות.
עם זאת, הקרב המכריע הגיע בקרב אשינגדון (Battle of Assandun) בשנת 1016, שבו כוחותיו של אדמונד ניגפו בפני צבאו החזק של קנוט. הקרב הזה סימן את תחילת הסוף למאבקו של אדמונד לשמור על אנגליה בידיו.
חלוקת הממלכה והסכם השלום עם קנוט
לאחר הקרב באשינגדון, הבין אדמונד שכדי להימנע מהרס מוחלט של אנגליה, עליו להגיע לפשרה. הוא נפגש עם קנוט והגיעו להסכם שבו חולקה הממלכה לשניים: קנוט קיבל את השליטה בצפון אנגליה, בעוד שאדמונד שמר על השלטון בדרום, כולל לונדון ו-ווסקס, שהיו האזורים המרכזיים והחשובים ביותר.
ההסכם הזה, שהציג פתרון פוליטי זמני, היה אמור להוביל לשלום, אך מלכותו של אדמונד לא ארכה זמן רב. באותה שנה, ב-30 בנובמבר 1016, מת אדמונד באופן פתאומי, ככל הנראה כתוצאה מפציעה או מחלה. מותו השאיר את קנוט בתור המלך הבלעדי של אנגליה, והנורדים זכו סוף סוף בשליטה מוחלטת על הממלכה.
מורשתו של אדמונד איירונסייד
למרות שמלכותו של אדמונד איירונסייד הייתה קצרה ונמשכה פחות משנה, היא השאירה חותם משמעותי על ההיסטוריה האנגלית. ראשית, הוא נתפס כמלך שנלחם עד הסוף ולא ויתר בקלות, מה שהקנה לו את כינויו "איירונסייד". כינוי זה לא רק מעיד על כוחו הפיזי אלא גם על עמידותו ונחישותו לעמוד מול אתגרים בלתי אפשריים.
בנוסף, המאבק של אדמונד להגן על אנגליה מפני הכיבוש הנורדי מזכיר את החשיבות של עצמאות לאומית ואת המאבק הבלתי פוסק של מדינות קטנות לשמור על עצמאותן מול מעצמות גדולות יותר. אם אדמונד היה מצליח לשמור על השלטון, ייתכן שההיסטוריה האנגלית הייתה נראית אחרת לגמרי.
מותו של אדמונד הוביל לכך שהשושלת האנגלית נקטעה באופן זמני, כאשר קנוט הנורדי השתלט על הממלכה והחל שלטון נורדי שנמשך כמה עשורים. אך דווקא במותו, מורשתו של אדמונד העניקה השראה לדורות הבאים, והפכה אותו לאחד המלכים הזכורים במאבקם למען אנגליה.
מבט לאחור: למה אדמונד נשכח?
הסיבה שאדמונד איירונסייד פחות מוכר בהיסטוריה האנגלית לעומת מלכים אחרים נובעת מהעובדה שמלכותו הייתה קצרה, ושלטונו לא הותיר השפעה ארוכת טווח על התפתחותה של אנגליה כפי שעשו מלכים אחרים. עם מותו של אדמונד, השלטון עבר לידי קנוט, שדווקא הוא זה שהצליח לאחד את הממלכה ולבנות בסיס יציב לשלטון הנורדי.
עם זאת, אדמונד היה סמל למאבק עיקש ולאומנות נלהבת. המלכים האנגליים שהגיעו לאחריו שאפו להמשיך בדרכו, גם אם לא הצליחו לשחזר את ניצחונותיו. תוארו כ"איירונסייד" מדגיש את העובדה שגם כאשר הסיכויים היו נגדו, הוא נלחם עד הסוף, ועבור רבים הוא מסמל את הרוח הבלתי נשברת של אנגליה עצמה.
Comments