גרטה גרבו הייתה אחת הדמויות המסתוריות והמרתקות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע. היא נולדה בשם גרטה לואיזה גוסטפסון ב-18 בספטמבר 1905 בשוודיה למשפחה ענייה, ופרצה לעולם הבידור בשנות ה-20 של המאה ה-20, תחילה בשוודיה ואחר כך בארצות הברית. גרבו הייתה לא רק שחקנית קולנוע אלא גם סמל תרבותי, שידועה בעיקר בזכות המראה המלכותי שלה, תפקידי נשים חזקות ורומנטיות, והסתירות שבין הדימוי הציבורי המפואר שלה לבין חייה הפרטיים המסתוריים.היא הפכה לאורך הדורות לסמל פמיניסטי ולאישה חזקה שהשפיעה על דורות קדימה.
שנות הקריירה הראשונות:
גרבו החלה את דרכה בעולם הקולנוע השוודי בשנות ה-20, והפריצה הגדולה שלה הגיעה כאשר שיתפה פעולה עם הבמאי השוודי מאוריץ סטילר. סטילר הפך למנטור שלה, והוא זה שהעניק לה את שמה הבימתי החדש, "גרטה גרבו". התפקיד המשמעותי הראשון שלה היה בסרט "The Saga of Gosta Berling" (1924), עיבוד לרומן שוודי פופולרי, שתפס את תשומת הלב של הוליווד. כך החלה דרכה בתעשיית הקולנוע האמריקאית.
המעבר להוליווד:
לאחר המעבר להוליווד, גרבו החלה לשחק בסרטים אילמים תחת חוזה עם אולפני MGM. היא התפרסמה בזכות הופעתה בסרטים כמו "Flesh and the Devil" (1926), בו שיחקה לצד ג'ון גילברט, שחקן ידוע באותה תקופה. השילוב של המשחק העדין שלה, המראה האקזוטי, והכריזמה העוצמתית שלה הפכו אותה לאחת השחקניות המובילות של תקופתה. המבקרים תיארו אותה כמי שיכולה לבטא רגש רב בלי לומר מילה אחת – תכונה שהפכה אותה לכוכבת אידיאלית לקולנוע האילם. היא גם זכתה לכינוי "הספינקס השוודי" בשל המסתוריות האופפת אותה.
המעבר לקולנוע המדבר:
גרטה גרבו עשתה את המעבר המוצלח לקולנוע המדבר עם סרטה "אנה כריסטי" (1930). זה היה אחד הרגעים המרתקים בקריירה שלה, שכן הוליווד הייתה במעבר מהקולנוע האילם לקולנוע המדבר, ורבים מכוכבי הקולנוע האילם לא הצליחו לשמור על הצלחתם. המשפט הראשון שלה בסרט, "Give me a whisky, ginger ale on the side. And don’t be stingy, baby", הפך לאייקוני, וכך גם הצלחת הסרט. באמצעות תפקידה זה, הוכיחה גרבו שהיא לא רק כוכבת אילמת אלא גם שחקנית מדוברת מהשורה הראשונה. סרט זה גם זיכה אותה במועמדות לאוסקר, ועם השנים היא המשיכה להשתלב בסרטים מדברים שהיו פופולריים מאוד.
תפקידים איקוניים:
התפקידים של גרבו כללו דמויות נשיות חזקות, שברובן היו רומנטיות אך טרגיות. אחד הסרטים המזוהים ביותר איתה הוא "מאטה הארי" (1931), שבו גילמה את דמותה של המרגלת המפורסמת מאטה הארי. הסרט היה להצלחה גדולה, וגרבו שוב הראתה את היכולת שלה לשחק דמות מסתורית ורבת עוצמה, תוך שמירה על תחושת הרגש הפנימית.
הופעתה בסרט "קמיל" (1936) נחשבת לאחת ההופעות המרשימות ביותר בקולנוע הקלאסי. התפקיד של מרגריט גוטייה, קורטיזנה פריזאית חולה, דרש ממנה להציג טווח רגשי רחב מאוד, והיא זכתה על כך לשבחים רבים. הסרט נחשב לאחד מהגדולים ביותר בקריירה שלה, וזיכה אותה שוב במועמדות לאוסקר.
הפרישה המוקדמת והמסתורית:
אחד ההיבטים המרתקים ביותר בחייה של גרבו הוא ההחלטה שלה לפרוש מוקדם מהקריירה שלה, בגיל 36 בלבד, אחרי הסרט "האישה עם שתי הפנים" (1941). גרבו בחרה לחיות חיים פרטיים ומנותקים מהזרקורים, דבר שהוסיף למסתוריות סביבה והפך אותה לדמות אייקונית עוד יותר. היא סירבה להתראיין או להופיע בפומבי אחרי פרישתה, והייתה ידועה כמי שמגוננת בקפידה על פרטיותה. לעיתים קרובות היא נראתה מטיילת בניו יורק, אך תמיד שמרה על מרחק מהתקשורת ומהמעריצים.עד היום הפרטים לוטים בערפל, ישנם תאוריות קונספירציות רבות, כל אחת מהן יכולה להיות נכונה.
Comentarios