גיבורים מתקופה חשוכה

האחים ביילסקי היו גיבורים אמיצים מתקופת מלחמת העולם השנייה, אשר הפכו לאגדות בזכות פעולתם להצלת חיי יהודים במהלך השואה. אך מלבדם ישנן דמויות נוספות, לא מוכרות במידה רבה, אשר פעלו בתקופת השואה או לאחריה באומץ לב ובשקט יחסי, מבלי לזכות בהכרה רחבה כפי שזכו לה דמויות כמו אוסקר שינדלר או ראול ולנברג. בכתבה זו נבחן את סיפורם של האחים ביילסקי ונגלה עוד שתי דמויות שמגיע להן מקום של כבוד בזיכרון ההיסטורי.

האחים ביילסקי: מגנים ביערות בלרוס

האחים ביילסקי, טוביה, זוס, אהרון ואלכסנדר (אסא), היו בני משפחה יהודית בלרוסית שגדלו בעיירה סטנקביץ, בלרוס. לאחר הכיבוש הנאצי של ברית המועצות בקיץ 1941, הבינו האחים שהשלטון הגרמני מתכוון להשמיד את יהדות בלרוס, כולל משפחתם. בעקבות אובדן הוריהם וקרוביהם, החליטו האחים לברוח ליערות בלרוס ולהקים מחתרת שתשמור לא רק עליהם, אלא גם על יהודים נוספים שנמלטו מהשמדה.

בין השנים 1942 ל-1944, האחים ביילסקי הקימו קבוצה פרטיזנית שהייתה יוצאת דופן. בניגוד לרוב הקבוצות הפרטיזניות שהתמקדו בלחימה נגד הכובש הנאצי, המחתרת של האחים ביילסקי ראתה את ייעודה קודם כל בהצלת יהודים. הקבוצה לא רק לחמה בנאצים אלא גם יצרה "מחנה משפחות" ביערות, מקום שבו יהודים יכלו למצוא מקלט ולהגן על עצמם מהגרמנים. במחנה הזה הצליחו האחים להציל כ-1,200 יהודים – כולל נשים, ילדים וזקנים – תוך התמודדות עם תנאים קשים, מחסור במזון, ומזג אוויר עוין.

טוביה ביילסקי, שהיה המנהיג הבולט של הקבוצה, ראה עצמו קודם כל כמגן על העם היהודי, ואמר: "עדיף להציל יהודי אחד מאשר להרוג עשרה גרמנים". המדיניות הזו, שעמדה בניגוד לאידיאולוגיה הפרטיזנית המסורתית, גרמה למתח מסוים עם קבוצות אחרות של פרטיזנים, אך הצליחה לשמור על חייהם של רבים.

האחים ביילסקי הפכו לסמל של עמידות יהודית, גבורת פרטיזנים, ואנושיות בזמן של רוע בלתי נתפס. לאחר סיום המלחמה, רוב האחים היגרו לארצות הברית, שם ניהלו חיים שקטים יחסית. טוביה ביילסקי הלך לעולמו ב-1987, אבל מורשתו נשארה חקוקה בזיכרון הקולקטיבי, בעיקר בזכות הסרט "התנגדות" (2008), שמבוסס על סיפורם.

פרנצ'סקה מן (Francesca Mann): הרקדנית שהתנגדה במוות

אחת הדמויות הפחות מוכרות אך ראויות להערכה היא פרנצ'סקה מן, רקדנית פולניה יהודייה שהפגינה אומץ בלתי ייאמן במאבקה נגד השלטון הנאצי. פרנצ'סקה, שהייתה רקדנית מוכשרת ומפורסמת בוורשה לפני המלחמה, מצאה עצמה כמו רבים אחרים במחנות ההשמדה לאחר שהייתה בין היהודים שנשלחו למחנה אושוויץ.

הסיפור יוצא הדופן של פרנצ'סקה התרחש בסוף 1943. היא הייתה חלק מקבוצה של יהודים שהובאו לאושוויץ והיו אמורים להישלח לתאי הגזים. במהלך התהליך, כשהנאצים הורו להם להתפשט לפני שנכנסו לתאים, פרנצ'סקה עשתה מעשה שהפך למיתוס של התנגדות: במקום להיכנס בפחד, היא הסירה את בגדיה באיטיות, ובאמצע התהליך הצליחה לתפוס את אקדחו של אחד מהקצינים הנאצים ולירות בו.

למרות שהמעשה שלה לא שינה את גורלה, ואולי אף האיץ את מותם של אחרים, הוא הפך לסמל של התנגדות ואומץ בלתי רגיל. פרנצ'סקה מן נרצחה במקום, אך פעולתה האמיצה הפכה אותה לאחת הנשים הבודדות שהצליחה לפגוע פיזית בנאצים במהלך התהליך הנורא של ההשמדה.

סיפורה של פרנצ'סקה מן לא זכה לתשומת לב רבה כמו סיפורי גיבורים אחרים מהשואה, אך היא נותרה דוגמה נדירה של מרד אישי ואומץ לב בלתי נתפס מול המוות.

פנינה בלאו: האישה שהצילה חיים בצל השואה

דמות נוספת שאנחנו כמעט ולא מכירים היא פנינה בלאו, אחות יהודייה פולניה שהייתה חלק מחבורת נשים חסרות פחד שפעלו בזמן השואה להצלת יהודים תוך סיכון חייהן. פנינה הייתה אחות שהוכשרה בתחילת המלחמה, ולאחר כיבוש פולין על ידי הנאצים, היא הבינה שמטרתה תהיה להציל חיים – בכל דרך אפשרית.

פנינה הצליחה להסתנן לתוך גטו ורשה ולספק תרופות וטיפולים רפואיים ליהודים שהיו כלואים בגטו. היא פעלה באופן חשאי, תוך הונאת הגרמנים והסתכנות במעצר, עינויים, ואולי אף מוות. עם הזמן, פנינה הפכה לאחת מחברות הקבוצה שהבריחה יהודים מהגטו דרך תעלות הביוב אל מחוץ לעיר, תוך שיתוף פעולה עם חברי המחתרת הפולנית.

הצלחתה של פנינה במבצעי הבריחה הייתה מדהימה: היא הצליחה להציל עשרות, אם לא מאות, יהודים מגורל אכזרי. למרות שבמהלך כל התקופה הזו היא חיה בפחד ובסיכון מתמיד, היא המשיכה להפעיל את פעילותה במסירות ובאמונה שזו חובתה. סיפוריה מתועדים בקושי, שכן פנינה עצמה לא רצתה להתבלט או להיחשב גיבורה, אך האנשים שהיא הצילה מעידים על האומץ והגדולה שלה.

לאחר המלחמה, פנינה המשיכה לעבוד כאחות ולחיות חיים שקטים בפולין, מבלי לדרוש הכרה על גבורתה. אנשים כמו פנינה הם הזיכרון של הטוב האנושי שביכולתו לפרוח אפילו במצבים הכי קשים.

האחים ביילסקי, פרנצ'סקה מן ופנינה בלאו הם דוגמאות לאומץ נדיר ולאנושיות יוצאת דופן בתקופה האפלה ביותר בהיסטוריה המודרנית. בעוד סיפורם של האחים ביילסקי מוכר יחסית, ישנן דמויות כמו פרנצ'סקה ופנינה שפעלו בשקט, לעיתים מבלי לזכות להכרה על פועלן. הסיפורים שלהם מזכירים לנו שההתנגדות לנאצים לא הייתה רק קרב מזוין; היא הייתה גם התנגדות אנושית של יומיום, של הצלת חיים, של מרד אישי מול כוחות אדירים.

הדמויות האלה ממשיכות לעורר השראה ולשמש תזכורת לכך שגם בזמנים הכי חשוכים, יש אנשים שמוכנים לסכן את הכל למען האחר. אנו מחויבים לזכור אותם, לחלוק כבוד לפועלן, ולהמשיך לספר את סיפורם לדורות הבאים.