ביקורת סרט: שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות, במאי: דסטין דניאל קרטון, 2021

מארוול הולכת בדרכה של דיסני. אחרי גיבור אפרו אמריקאי ב"הפנתר השחור", הסרט: "שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות" מציגה גיבור אסיאתי בפעם הראשונה.

הסרט מציג גיבור עממי בשם שאנג צ'י (סימו ליו), שחי את חייו ללא הפרעה, וכמו כל קלישאות האסיאתיים חובב מועדוני קריוקי ומזייף להנאתו, עד שהתקלות בלתי צפויה חושפת את עברו האפל. כמו נסיכה של דיסני, שאנג צ'י בורח מעברו ומהעובדה שהוא מנהיג חבורה בעלת עוצמה אדירה. הוא חוזר לזהות האמיתית שלו, וכמו כל סיפור של אדם מיוחד עם ייעוד, הוא יוצא להתעמת עם אביו ונוו (טוני לונג צ'יו וואי) שמאיים על שלום העולם.

לאורך הסרט אנו מתוודעים לפלאשבקים שאמורים לגלות לגיבור את ייעודו הנשגב. הבעיה, שהגיבור הראשי הוא די גנרי ולא מלהיב. הוא לא מצליח להראות תשוקה עד לסצנת הסיום.

קטעי האקשן הם סבירים, אבל לא מסעירים, והעלילה מיועדת בעיקר לבני נוער ולא לקהל אוהדים, שכבר ראה עשרות קטעים דומים בעבר. מלבד מוצאו של ליו, אין שום ייחודיות על אדם שנלחם באופל באמצעות בעיטות וכוח על טבעי. נראה שמארוול מתחילה למחזר חומרים עם שינויים מזעריים, נחכה שהם יחליטו לבוא עם בשורה אמיתית וגדולה.

בני נוער ייהנו מהסרט, מהקצב המסעיר, הבדיחות השחורות שמדי פעם מופיעות והפסקול העדכני המצוין. מעבר לזה, מלבד הפוליטיקלי קורקט שהצליח לשנות את הרכב גיבורי העל, מגברים לבנים לכל השאר, אין חדשות מסעירות בסרט הזה. הוא לא יותר מלהיט קיצי בינוני, שככל הנראה ישבור קופות אבל לא ישאיר חותם גדול.