• לוטן דיקר

ביקורת סרט: פרומתאוס, בימוי: רידלי סקוט, 2012


שלושים ושלוש שנים לאחר שהסרט "הנוסע השמיני" החל את מסעו המדמם בחלל וזכה ליצירות מדממות ושוברות קופות מבמאים כמו דיוויד פינצ'ר, אנו סוף סוף מגלים את המקור שלו.

"פרומתאוס" הוא סרט רציני ופילוסופי מאוד, אפשר לומרכי לבמאי היה הרבה מאוד מאוד מה לומר, בחלק מהדברים הוא הצליח החלק האחר יצא מעט מקושקש.

הסרט עוקב אחרי משלחת שיוצאת לחלל, בהשקעה של מולטי מיליונר, שבאה לענות על שאלה קשה: מאין הגיע המין האנושי? המסע יוביל את המשלחת לכוכב דומה לשלנו, עם תרבות זהה. כמובן שבדרך חייזרים רעים יצוצו והאימה תצוף על פני השטח.

למרות שיש כאן מרכיב של אימה, הפילוסופיה היא הכוח המניע של "פרומתאוס". האמירה לגבי המקור האלוהי של האדם, מה על טבעי ומה תוצאה של תכנון תבוני סופר מתוחכם, גולש מהר מאוד לשברי אמירות, מיתולוגיות ותיאוריות שלא ממש סגורות על עצמן. אין כאן איזשהו חידוש שישנה את חייכם, למרות שהסרט יוצר ערעורים שיחזיקו כמה שעות אחר הסיום.

הוויזואליות של הסרט מאוד מרשימה, העיצוב של הסביבה ושל הכוכב, לצד שימוש בטכנולוגיית מחשב שנותנת תחושה שהכל סופר מלוטש. לצד המוזיקה המצמררת, העיצוב החייזרי העכשווי, שנותן מעין גשר של מדע בדיוני ומגמות עיצוביות בנות זמננו.

אחד מהחסרונות של הסרט הוא המשחק. הדמויות לא מאוד משכנעות, המניעים שלהן לא לגמרי ברורים ובכלל מדוע מדענים רציניים עוסקים בנושאים של אמונה, שרק שברירי עובדות בידיהם.

יש מידה רבה של ערפול בסרט, תסריט לא מספיק מקצועי וברור, שיוצר חורים וחבל. פסיכולוגיה לא אנושית של חלק מהדמויות, שלא מתנהגות שהן בדרך לתגלית מפחידה, אלא בטיול בר מצווה.

נכון שיש פגמים מהותיים בסרט, אבל גם שנים אחרי הוא נראה נהדר ויש בו ממד פילוסופי מרתק שחסר מאוד בסרטים עכשוויים.



3 צפיות0 תגובות