ביקורת סרט: עצבניות אש, במאי: פול פייג, 2013

הסרט "עצבניות אש" הוא קומדיית אקשן שיצאה כבר לפני כ-8 שנים, בשנת 2013. הוא זכור לי כסרט מצחיק מאוד, עם אקשן מרתק. צפיתי בו שוב על מנת לראות אם הקסם עדיין פועל ואכן הוא לא פג. כנראה זה מתבסס על שתי השחקניות הראשיות המעולות - סנדרה בולוק כסוכנת ה-FBI שרה אשבורן מניו יורק ומליסה מקארתי הנמרצת שמגלמת את הבלשית שאנון מולינס מבוסטון.

הבסיס לסיפור הוא על שתי שוטרות שונות לחלוטין והמפגש ביניהן. שרה אשבורן - מוקפדת בלבושה וגם בעבודתה, מצליחה לפענח המון מקרים ומצטיינת. אבל, היא גם יהירה ומתנשאת ולכן האנשים העובדים איתה לא מחבבים אותה למרות מצויינותה. היא אמורה להתקדם כאשר הבוס שלה -הייל (דמיאן ביצ'ר) עוזב והיא מעוניינת בתפקיד. מאחר שיש לה בעיות חברתיות, הוא שולח אותה לבוסטון כדי לתפוס ברון סמים בשם סימון לרקין. היא אמורה לפתור את העניין, אבל גם זקוקה ליחסי אנוש טובים.

בבוסטון פעילה מאוד שאנון מולינס, בלשית מלאה ומרושלת בלבושה וללא נימוסים אלמנטריים. היא נתקלת באשבורן עוד לפני שעבדו יחד והן רבות. מולינס גונבת חומרי חקירה מאשבורן, שמבקשת שיפטרו את מולינס. במקום זה הבוס שלה מבקש שיעבדו ביחד, משום שמולינס מכירה היטב את בוסטון, מה שיכול לעזור בחקירה.

הן מתחילות לעבוד ביחד בלית ברירה, אך דווקא צורת העבודה שלהן מקדמת את החקירה.

לא נקלקל לכם את ההמשך, אך זה מבדר ומרתק גם יחד. שווה לראות את הסרט ולצחוק לכול אורכו המרתק והמותח.

ראה גם:

ביקורת סרט: כוח רעם, במאי: בן פלקון, 2021