למרות שהיא לא מוכרת בישראל, סטלה גולדשלאג הייתה דמות מרכזית בשנות המלחמה בברלין. הוריה היו מוזיקאים ידועים מהמעמד הבינוני והיא עצמה הייתה אושיית תרבות מקומית. היא נישאה למוזיקאי יהודי מקומי, אולם הקריירה שלה הייתה קצרת מועד היא נאלצה לעבוד בבית חרושת. למזלה היה לה שיער בלונדיני שופע ועיניים כחולות, גם קשרים לא חסרו לה. בפברואר 1943 החלו הנאצים לגרש את יהודי ברלין להשמדה וסטלה ירדה למחתרת.
בזכות מסמכים מזויפים היא התחמקה תקופה מזרועות הגסטאפו, אך בטחונה המופרז הביא למפלתה. היא התעקשה לפגוש את הוריה ובאחד המפגשים היא נשבתה ועברה עינויים קשים. תמורת חיסיון עבורה ולהוריה מגירוש היא הסכימה להסגיר יהודים. קראו לה הרעל הבלונדיני משום שהכירה רבים מהמתחבאים והביאה להסגרתם. היא הייתה מיומנת ומקושרת והסגירה למותם בין 600 ל-3000 איש. איש לא עשה זאת טוב ממנה ולמרות זאת הוריה נשלחו למחנה ריכוז ושם מצאו את מותם.
היא שרדה את המלחמה, אולם נשארה בצד הרוסי. היא נשלחה לעבודות פרך וריצתה עשר שנים בכלא. לאחר שעברה למערב ברלין, היא נשפטה ובתה נלקחה ממנה אולם לא ישבה במאסר פעם נוספת.
האוכלוסייה המקומית התרחקה ממנה והיא חייתה בעוני רב ובדידות למרות שהתחתנה והתגרשה שלוש פעמים. בתה היחידה עברה לארץ ישראל והיא נשארה בגפה שהיא סובלת מדיכאון קליני.
לבסוף בגיל 72 היא קפצה למותה מחלון ביתה, לאחר מספר ניסיונות קודמים שלא צלחו.
הסרט "סיפורה של סטלה" בהפקה גרמנית שיצא ב-2008, הוא היחיד שמספר את סיפורה האמיתי בצורה מאוד ריאליסטית ושקולה. הוא לא מאשים אותה ויוצר מדמותה איזושהי מפלצת, אלא מראה את האפשרויות הקשות שעמדו מולה ואת המחיר העצום שמעשיה גבו ממנה במהלך ולאחר המלחמה.
הוא גם מראה את שנותיה האחרונות, הנטישה של הקהילה היהודית והרגשת הנרדפות שהיא סבלה ממנה במשך כל חייה. יש כאן דיון מוסרי עליון שקשה לענות עליו, היא אכן בגדה בעמה אולם עמדה בפני דילמה בלתי אפשרית וחייה נהרסו כתוצאה מכך. היא מוזכרת במוזיאון הטרור בברלין בתערוכה "טופוגרפיה של טרור",
אשר מוקדשת לתולדות הגסטפו. שם יש אודותיה חלק נרחב על מעשיה ותולדותיה.
Comments