גם בהוליווד ובארצות הברית השמרנית קיים נפוטיזם והוא בוטה יותר מתמיד. אישנה בתו של נייט אשף הטוויסטים והסופים המפתיעים, כבר בגיל 24 מקבלת הזדמנות שכה רבים חולמים עליה והיא להוציא סרט ראשון. הניסיון שלה כולל תפקידים בצמוד לאביה, החל מעוזרת במאית ועד למפיקה. את הסרט היא קיבלה בזכות שם משפחתה.
העלילה מתרחשת באירלנד הקפואה ועוקבת אחר עובדת חנות חיות בשם מינה (דקוטה פנינג), שמקבלת משימה לשנע תוכי. מה שנראה כמשימה פשוטה הופכת לסיוט מתמשך, כאשר הרכב מתקלקל במסתוריות והיא נקלעת ליער מפחיד ומבשר פניקה. מגיעים אליה שלושה זרים שחיים בתוך בית מוזר ואומרים לה שכל לילה ישנם ישויות שצופות בהן. כעת מינה יכולה להאמין להם או להתמודד עם אימי היער לבדה.
כמו כל הסרטים של משפחת שאמלאן מתחיל לבצבץ החשד האם הכל הוא על טבעי או תוצאה של טוויסט והסבר פנטסטי כלשהו. המטרה היא לשמור על הצופים ערניים, אבל הבימוי והדיאלוגים הם מגושמים ותצוגות המשחק הן היסטריות, שקשה להישאר מאוד חדים לגבי מה שקורה על המסך. ברור שהעלילה הולכת להתהפך על הצופים מספר פעמים, כל שינוי כזה מלווה במוזיקה תזזיתית מעיקה.
על הצילום הופקד ישראלי לשעבר, אלי ארנסון. הוא עושה את עבודתו היטב, אבל עריכה לא אחראית ושימוש מוגזם במוזיקה מפחידה, מפחיתים מהצילום עוכר השלווה. הסרט מלא ברעיונות מקוריים שכל אחד מהם שווה דיון נפרד, החל מיחסי יצירה וקהל ועד דיון מעניין על בינה מלאכותית. הרעיונות הגדולים הללו מפרידים את הסרט מלהיות מעניין לסתם יצירה סתמית של אימה והקפצות קוליות.
למרות הניסיון למרוד במורשת של אביה, עדיין היצירה לא מספיק מלוטשת. היא מנסה לגעת בנושאים כואבים כמו טראומה וזהות מינית, אבל בפועל הסגנון הוא כמעט זהה. הוא פשוט עמוס מידי ומרוב פעלולים, דיונים דיאלוגים וטוויסטים גם אנחנו מאבדים את דרכנו ביער המסתורי. גם כאשר כל הקצוות מתחברים יחד, הגילוי לא יפוצץ לכם את המוח ותאמרו לעצמכם ואוו איזה כיף שהגענו לפתרון, אלא תהיו די מאוכזבים שבזבזתם כל כך הרבה זמן על הסרט.
שאמלאן כבר שני עשורים לא הוציא סרט טוב ממש, אלא בעיקר דברים מקושקשים. נראה שגם דור ההמשך לא משנה את המגמה, עוד טוויסטים חסרי מחשבה
Comments